מפרקת את האמת

1. ורדה אלשיך עדיין משוכנעת שלא נפל שום פגם במעשיה במה שמכונה "פרשת הפרוטוקול המשופץ" ולמעשה היה "פרשת הפרוטוקול המזויף". לדבריה, "מה שקרה שם היה הכי לגיטימי: שופט עורך את הפרוטוקול ואת ההחלטות שלו".

אלשיך אינה מסבירה כיצד יכלה לזכור אחרי כמה שעות למעלה מ-30 תיקונים שלדעתה היה צריך להכניס בפרוטוקול. היא אינה מסבירה מדוע ניסתה להפיל את התיק על תקלה במערכת נט המשפט, שלא הייתה ולא נבראה (או במילים אחרות: שיקרה לנציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג). והכי חשוב: היא אינה מסבירה כיצד קרה, שכל התיקונים שלה היו כאלו שהחמירו עם עו"ד רפאל ארגז וביססו את תלונתה נגדו.

אלשיך גם לא התייחסה אפילו בחצי מילה לעצומת התמיכה בה, עליה חתמו 100 עורכי דין. היא טענה בזמן אמת שלא הייתה לה נגיעה בסיפור ושהייתה זו יוזמה פרטית של מזכירתה; מי שרוצה - שיאמין. היא לא התייחסה לכך שכמה עורכי דין אמרו, שחתמו על העצומה רק משום שחששו מנקמתה אם לא יחתמו. היא לא התייחסה לכך שסירבה לפסול את עצמה כאשר ימים אחדים לאחר מכן הופיעו באולמה אותם עורכי דין עצמם.

2. לגבי פרשת רחל סופר, אלשיך צודקת כאשר היא אומרת שגולדברג דחה את רוב התלונה נגדה, אך מסתירה במה נקבע שהתלונה מוצדקת. וראו זה פלא: אלשיך הוסיפה לפרוטוקול בלשכתה, שלא בנוכחות הצדדים, הערה על מצבו הרפואי של בעלה של סופר. היא התייחסה בכך לטענתה של סופר שהיא סועדת את בעלה, אך העירה שבדיון בבית המשפחה ניכר היה שמצבו טוב בהרבה מכפי שנטען. "תוספת זו, שכמוה כתיקון פרוטוקול, לא ניתן היה להוסיף, אלא בדרך הקבועה בדין, דבר שלא נעשה", קבע גולדברג.

במילים אחרות: אלשיך שוב שיפצה/זייפה פרוטוקול כדי שיתאים בדיעבד להחלטה שקיבלה בזמן אמת. כלומר: הוכח שיש לנו עסק עם שיפוצניקית/זייפנית סדרתית, שלא נרתעה גם לאחר שהזיוף הראשון שלה התגלה לעין כל.

3. אלשיך אומרת בראיון, שלדעתה יש לחייב בעלי שליטה להכניס יד לכיסיהם כאשר הם מבקשים לאשר הסדרי נושים ותספורות. לדבריה, החוק כיום אינו מאפשר זאת, ולכן "לא יכול להיות ששופט יהיה זה שיאלץ בעלים של חברות גדולות להביא הון מהבית". אלשיך עצמה אילצה את לב לבייב לעשות זאת, ומתחה ביקורת קטלנית על יצחק תשובה כאשר סירב. כלומר: החוק אומר דבר אחד, אבל אלשיך עושה דבר שני.

כאשר נשאלה אלשיך על שכר הטירחה של מיליוני שקלים שאישרה לכמה מבעלי התפקידים שמינתה, ובראשם שלמה נס, הייתה לה תשובה מעניינת: "השכר של המפרק נקבע על-ידי התקנות, על-ידי החוק... אני לא מוסמכת לשנות את החוק. המחוקק צריך לטפל בזה. ואם הם מבקשים שכר טירחה במסגרת החוק, אני צריכה לבדוק את שכר הטירחה, אם הוא עומד בקריטריונים שהחוק קובע".

עכשיו אני מבולבל. אז החוק מחייב או לא? אז שופט יכול או לא יכול לסטות מרוח החוק ואולי גם מלשונו? אז שופט יכול או לא יכול ללחוץ על צדדים לפעול בצורה שונה מכפי שהחוק מחייב? או שמא זה עניין של פוזיציה?

4. היו כמה שאלות שאלשיך לא נשאלה. למשל: על ההחלטה של גולדברג בנוגע לזיוף הפרוטוקול בעניין סופר. למשל: כיצד אירע שקבוצה קטנה של מפרקים, כונסים ונאמנים קיבלה ממנה עוד ועוד תיקים גדולים שהניבו להם עוד ועוד מיליוני שקלים.

אולי זו תוצאה של זהות המראיינות. מבלי לפגוע בכבודן של טובה צימוקי ואמירה לם, יש בקבוצת ידיעות אחרונות מומחית מובילה לענייני ורדה אלשיך ושמה ענת רואה, כתבת משפט של כלכליסט. היא חשפה את פרשת הפרוטוקול המזויף ועקבה בצורה בלתי פוסקת אחרי שכרם של בעלי התפקידים שמינתה אלשיך. אולי כבודה לא הייתה מתראיינת אצל מי שיודעת עליה כל כך הרבה ויכולה להתקיל אותה בשאלות הקשות באמת. אבל החובה העיתונאית של ידיעות אחרונות הייתה להודיע שבראיון ישתתף העיתונאי המתאים ביותר, וזה לא קרה.