אסון הגז כדוגמית לאלפית הבעיה

שואלים זוג היושב בבית קפה ונהנה משמש מלטפת, קפה מהביל ועוגת קצפת מדהימה בטעמה: "תבואו להפגנה גדולה שאנו מתכננים לחידוש המחאה החברתית במוצ"ש בכיכר רבין?".

"למה? מה רע לנו? תאמין לי, כיף לחיות בישראל". זו פחות או יותר תהא תשובת בני הזוג כל אחד, לחוד או ביחד.

נניח שמאוחר יותר נפגוש את אותו זוג המתגורר בבניין שקרס מפיצוץ הגז בירושלים, בחיפה או בנתניה? "בטח שנבוא. מדינה שמושחתים מנהלים אותה. מי נותן לחברות הגז רישיון להתנהל ככה כג'יימס בונד עם רישיון להרוג?!".

ככה זה בכל דבר ועניין.

חדשים לבקרים מציגה המדינה בחסות מוסווית סקרים ה"מוכיחים" שרוב אזרחי ישראל מבסוטים לחיות כאן. רובם טוענים שלעומת מדינות דיקטטוריות, אנחנו חיים בארץ זבת חלב ודבש. רובם מאמינים בראש הממשלה שעושה כמיטב יכולתו לנהל נכון את המדינה. הרוב בטוח שרק ממורמרים מטיפים להפגנות וטעמם הפוליטי הצר עימם.

ככה ממשיך המצב בכל נושא, דבר ועניין, עד הפיצוץ הבא - של הגז, של המים, של הנפט, של הארנונה, של המיסים, של יוקר הדיור, של יוקר המחיה, של מחירי הצגות הילדים...

הגז איננו רק גז פרוץ שאף אחד לא נתן ולא יתן עליו את הדעת כדי שמקרה נתניה לא יחזור על עצמו בירושלים... אופס, אלא שהוא מתויג עם ספיחים.

כמה בלוני גז נגנבים מבתיכם?

הרבה?

למה אינכם מתלוננים במשטרה?

חה חה חה.

בבקשה. הנה לכם מצב נתון של חיים במדינת ישראל, בצל הסקרים המחמיאים, בצל החיים בזבל, ועם חוסר כוח אדם המגיע להפגנות מחאה לנסות לשפר משהו. כי כולם יודעים מראש שבדיקטטורת שטח מול דמוקרטיה על הנייר – אפילו יהיר לפיד מלך.