|
|
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
אחד המיתוסים הרווחים בציבור, הוא שהעובדים הזרים נחשבים לגרים. דומה שעל אנלוגיה זו מתבססים אנשים שנוהגים להביא ציטוטים מהמקרא לגבי היחס הרצוי אליהם. אולם עם כל הכבוד, עיון במקורות ההלכתיים מעלה, שההלכה מבחינה בין שני סוגי גרים: גרי צדק, שהתגיירו כדין, והם קיבלו עליהם עול תרי"ג מצוות, וגרי תושב, שכנוכרים קיבלו עליהם מצוות מסוימות ומתאפיינים בהתנהגות מוסרית חיובית. המסתננים אינם שייכים לשתי קטגוריות אלה, ולמרבה הצער לא פעם התנהגותם גם אלימה כלפי הישראלים ובלתי ראויה.
מרבית הפסוקים בתורה, בנוגע לגרים, חלים כולם על גר צדק, שהמיר את דתו ליהדות, והוא יהודי לכל דבר, ולכן אין להפלותו לרעה. הם אינם רלוונטיים כלל כלפי המסתננים, השוהים כאן בניגוד לחוק. נדמה לי, שהממשלה, המעניקה להם תמיכה כספית וסוציאלית נדיבה, נוהגת בהם בצורה הומניטרית חסרת תקדים, בהשוואה למדינות אחרות, ועל כך היא ראויה לכל שבח.
|
|
|
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
האם הניסיון הוא יתרון? לא תמיד. תשאלו את טכנאי הגז שהתרשל לכאורה בבדיקת הדליפה וגרם למותה של משפחת טופאן. אז נכון שהוא מרבה להתהדר בוותק ובניסיון העשיר שלו בתחום כ-30 שנה. אלא שמתברר כי לפעמים הניסיון הוא לא קרדיט, אלא מתכון לאסון, כמו למרבה הצער במקרה קטלני זה, כאשר מסתמכים עליו יתר על המידה ואז התפקוד המקצועי הוא כושל, והתוצאה היא מחדל חמור ביותר. במיוחד כאשר מדובר בחומר נפיץ כמו גז, ובנושא בטיחותי מובהק, ועם אש כידוע לא משחקים.
שיטת ה'סמוך' הישראלית וה'יהיה בסדר', שהיא אֵם כל רע, כבר אמרנו?
|
|
|
|
דומה שלא צריך להיות טכנאי גז בעל ניסיון של 25 שנה, כפי שמעיד על עצמו הטכנאי שחשוד ברשלנות בפרשת פיצוץ הגז הקטלני בירושלים, כדי לדעת שאם אחרי הבדיקה היה עדיין ריח חריף של גז, ראוי היה לבדוק אם מקור הדליפה הוא בבתים השכנים. זאת במיוחד לאור העובדה שבמשך תקופה ארוכה הדיירים התלוננו על כך. לכן אין ספק שהוא התרשל בעבודתו. אם מצפונו נקי, כפי שהוא טען באוזני התקשורת, משמע שלא הופקו הלקחים, וזהו מתכון לאסון הבא, חלילה.
חברת סופרגז טענה אף היא שהטכנאי פעל באופן מקצועי על-פי הנהלים. אם אלה הנהלים, שאין בודקים בדירות סמוכות, כאשר יש ריח חריף של גז בבניין, הגיעה השעה בדחיפות לשנות אותם. האם צריך להזכיר לחברה הוותיקה שעם אש לא משחקים, וכי מדובר בנושא בטיחותי ממדרגה ראשונה?
|
|
|
|
|
[צילום: יח"צ]
|
|
|
כזמר ממוצא ספרדי טהור שיריו של יהורם גאון אינם נמנים עם הז'אנר המזרחי, אלא עם שירי ארץ ישראל היפה (ובכללם שירי מסורת). בדומה לשיריו של אריק איינשטיין בנושא, הם נחשבים למיטב הקלאסיקה של הזמר העברי. אצל שני הזמרים גם אם השירים המאוחרים יפים, הם אינם יכולים להתחרות עם השירים הקלאסיים, שיהיו חקוקים על מגש הכסף של המדינה גם בדורות הבאים, ויש להניח שיזכו לעיבודים מחודשים מודרניים.
עם זאת, גם אם לא כל השירים המזרחיים הם ברמה נאותה, אי-אפשר להתעלם מהתבטאותו האומללה של גאון, שכינה אותם "הזבל שעוד לא ברא השטן". יש להניח שבדומה לביטוי 'צ'חצ'חים' של דודו טופז, גם היא תיכנס ללקסיקון הישראלי, ולא לטובה.
מעבר לכך, אין ספק שהאיש הוא בעל ניסיון חיים עשיר, ויש לו תובנות רבות, הבאות בין היתר לביטוי בתוכניתו המעניינת "גאון ברדיו". אך דומה שזכות היוצרים שמורה לו בגולת הכותרת של מפעל חייו השני, אחרי השירה, והוא ייסוד אגודת 'צמיד' למען אנשים מוגבלים, בתקופת כהונתו כחבר מועצת עיריית ירושלים. בז'רגון שלו הם מכוּנים על-פי הסרט, איך לא, "בנים חורגים לאלוקים". גאון החזיר להם את הצבע ללחיים, ועל כך הוא ראוי לכל שבח.
|
|