המקללים

המקללים, והם רבין, מתרבין ומתרברבין בינינו, לא מצליחים לעמעם את האור השופע מרצועת החוף וההרים שסביבנו. ישראל היא אבן שואבת, גם את השנאה, ומעבדת את המציאות ליהלומים הנערמים בחדווה בכל אתר ואתר.

העשייה עדין מרובה ויד אחת אוחזת בשלח ושולחת אותו לכל מקום שבו זוממים עלינו רעה ומתכנסים לכלותינו ולחתנינו. המקללים מרבים לטעון בחום ליבם שאין בליבם רעה ורק ידה הארוכה, המשתלחת, של ישראל היא אותה יד עם דם על ידה, שנעצה לאורך הדורות את המסמרים בידיו וברגליו המעונות של המשיח. גם את המוסלמים לא מקפחים המקללים ומפיצים את השמועה שיש לשלם מחיר על כך שהרעלנו להם את הנביא. וכן הלאה ולכן הלאה.

אני שואל אתכם, כיצד זה שכל המזרח התיכון, ועוד כהנה וכהנה, בוער באש הקללות, ערימות של נרצחים פעורי פה וספוגי רעלים כימיים (הייצור הוא כמובן אירופאי) מפוזרים ללא סדר ברחובות, שאהידים מתרוצצים בין בתולות, דוהרים ומרוצצים במכוניות טעונות חומר נפץ את לב השכונה, בסמטאות לבנון, סוריה, פקיסטן, אפגניסטן, סומאלי, מאלי, עירק, סודן, תימן ומצרים, כלכלה מקולקלת גועה על אשפתה וקורסת, גלים של שאט נפש, מהומות, מהפיכות, אביבים צפודי סירפדים - ואצלנו?

בתוך הבעירה הנוראה והקטילה העסיסית שמסביב, הקטסטרופה, הכאוס האימתני, אצלנו נשאלת השאלה המצמיתה, המנוקבת והאכזרית מכל, בנוכחות ראש ממשלת קנדה, האם יש חשמל ומים בביתו של חבר כנסת ערבי? רגע מערער, נורא עבר על עמנו וחלף לנצח, תודה לאל...

תשובתו של ראש ממשלת קנדה הייתה מחויכת ואירונית: כשהייתי ברמאללה ביקשו ממנו בכל לשון לגנות ולקלל את ישראל וגם כשאני פה בישראל מבקשים ממני בכל הלשונות לעשות זאת... מזל שיש לו רק לשון אחת.

מה הסיבה לכך שארץ קטנה כל כך מתקדמת בצעדי ענק כל כך? התשובה המלומדת, ההגיונית והמוסמכת היא, שהמקללים שבקרבנו הינם מזרע בלעם בן בעור של קרי, אובמה, איחוד אירופאי משותף, גוש שלום עכשיו, בצלם וכן הלאה - שבא לקלל ונמצא מברך. כן ירבו.

האם צה"ל הוא צבא מוסרי?

מורים שמאלניים מעלים את השאלה הזאת לוויכוח בשיעורי אזרחות בבתי הספר שלנו. התשובה הינה חד-משמעית ואין כל מקום לוויכוח: צה"ל, כמו כל צבא של מדינה דמוקרטית, הינו הצבא של המדינה וכל עוד הוא מבצע את פקודות המדינה הוא מוסרי לחלוטין (דרך אגב, למי שלא יודע, צבא נבנה ומאומן בתקציבים ממשלתיים שערורייתיים כדי להרוג בצורה המהירה ביותר ובעלות הנמוכה ביותר ולגרום הרס ונזקים הגדולים והאפקטיביים ביותר לאויב).

הוויכוח, אם באמת רוצים לעורר אותו, הינו על מהות המדינה. האם המדינה היא מוסרית? זו שאלה קשה ואותם מורים חסודים וחסידים סבורים שהתשובה על כך ברורה: גזלנו את הארץ מהערבים והקמנו פה מדינה (כמה אנשי אקדמיה שהסתמכו על ישעיהו מכנים אותה 'יהודו-נאצית') לפליטים יהודים (שעדין קיימים, לצערי, והם יגיעו לפה, גם מאירופה). ממש לא מוסרי לחלוטין, ותראו שגם העולם כולו מגנה אותנו. לכן ברור שצבא של מדינה לא מוסרית אינו מוסרי כי הוא מגן על מדינה לא מוסרית.

השמאל שלנו המקודש באהבה אנושית לא היסס לעשות שימוש רב ערך במכתמו הידוע של היו"ר האגדי, שמש העמים והשלום העולמי, שאמר: "רצח ילד אחד הינו טרגדיה ורצח מיליונים – סטטיסטיקה יבשה". בית-שימוש זה הגיע לשיאו ברצח הילד המסכן בעזה, מוחמד א-דורה. איזה מטעמים בישל לנו השמאל. תודה לאל שוויתרו לנו על טבילת המצה השמורה בדם, אולי משום החילוניות שנספגה בדמם של שוחרי המוסר. המוסר כמובן מצדיק אינתיפאדה, אבל לא יכול לדחות אותה.

כיוון שזו מדינה דמוקרטית, עדין, התשובה לשאלה הזאת מתנהלת ומתנסחת מדי יום ביומו ברחובות, בבתי הכנסת, במקומות העבודה, בשווקים (זה כולל גם את האקדמיה, כמובן) בכנסת ישראל ולפעמים אפילו בממשלה.

משחקי הליגה

המלחמה שפרצה במזה"ת לפני כמאה שנים התחוללה בין ערבים ליהודים ולא בין בולשביקים לאפנדים כפי שהשמאל הציוני, המוסרי והאנושי מנסה להדגיש. לשם דוגמה ומופת אפשר ליטול את המופתי. שש מדינות ערב יצאו לבסוף חוצץ להשמיד את היהודים בארץ ישראל, להפוך אותם לחצץ או להשליך לתוך הים. רבים וטובים בינינו טעו לחשוב, כפי שניסח זאת האדמו"ר הצלבני עמוס עוז, שהמלחמה היא נדל"נית. תנו להם איזו חלקת אדמה, הוא הצהיר בעולם ובגרמניה שמבינה היטב במרחבי מחייה, ואז יגיע השלום המיוחל. על כך זכה עוז בפרסי ספרות גרמניים אריים טהורים מסוג היינה. למי לתת? לפלשתינים. מתי הם צצו?

לא הייתה להם כל משמעות לאומית או בינלאומית בין 48 ל-67. היו כללים מקובלים שעליהם חזרה הליגה הערבית בהפיצה ריח של קריאת תגר בחרטומה: לא. שלושת הלאווים המפורסמים מיצו את המציאות והגדירו אותה כהלכה.

אדמו"רי השמאל שהו בין גדרה לחדרה ואיש לא התווכח איתם. כיוון שבלענו, אנו הפליטים היהודים התמימים, את הטעות הנוראה כאילו מדובר בבעיה נדל"נית, כפי שהפיצו אדמו"רי השמאל החילוני הבולשביקי שעדין חיו בתוך ההוויה הסטליניסטית של שמש העמים - יצאנו לשחר את פניו הצבועים בצבעי מלחמה של האויב. נסענו אליו עד לתוניס ולא כדי לשחק טניס. הבאנו את האויב המשוקץ הזה, השנוא על כל העולם ואשתו, אל שולחן הדיונים המכובד באוסלו כדי לשוחח על הקמת מדינה בארץ ישראל לישות מפלצתית. חשבנו אז - הטעו אותנו לחשוב - שיש בעיית נדל"ן הניתנת לפתרון מהיר. סוחרים בדם מול סוחרים בקרקע.

טעות נוראה ואנחנו משלמים עליה מחיר יקר עד היום ומי יודע עד מתי וכמה. צריך היה לפנות אל מדינות ערב, הליגה הערבית ולומר באופן חד-משמעי כי מה שקורה לפלשתינים במחנות הפליטים שלהם הוא תוצאה של מלחמה בין יהודים לערבים שאותם מייצגת הליגה הערבית. אבל נפלנו בפח שהליגה העשירה בנפט טובעני הניחה לרגלינו. לכו תדברו עם הפלשתינים ואז תבואו אלינו, אמרה הליגה. כי בליגה, בכל ליגה יש קבוצות רבות שרבות. ואם אתם רוצים לעלות לליגה לאומית, אז קדימה – להתחיל לשחק.

טעות נוראה. התחלנו לשחק איתם בליגה גימל של מחנות הפליטים, ואנחנו שם עד היום הזה. אפילו הצילומים העדכניים של משרד התיירות שלנו מראים את הגמלים במדבר... ותראו מי השחקנים על הספסל: פרס, שריד, יוסי ביילינג (הוציא את ערפאת בערבות מטוניס), הרצוג (ראש העמותות נגד אימות), ציפי והאדמו"רים עוז את גרוסמן. האם יש בכלל סיכוי?

בטח שיש. ללכת בגדול. לנהל מו"מ על כל הקופה, המזרח התיכון, עם הליגה הערבית כמות שהיא. להגיע איתה - ורק איתה - להסכם. שהם יורידו אותו לפלשתינים שלהם – לא אנחנו. להסביר לעולם שהם אלה המסתתרים מאחורי הבלגן שאוכל את העולם בכל פה. אם העולם יגיד לנו, אבל הם מבולבלים, אבל הם מפורדים, אבל הם נאבקים על חייהם, וכן הלאה... אנחנו נשאל: אז מה, לכל הרוחות, אתם רוצים מישראל?

ראו גם: [קישור]
נא באוזן

בסוף האמת יוצאת לאוזן ועכשיו כל העולם יודע מדוע המתורגמן לשפת תנועות אלימות התבלבל בעת מסע האשכבה של נלסון בהיותו כה סמוך ובטוח לאובמה:

[קישור] כי איך ניתן לתרגם, אפילו בשפת הסימנים והתנועות והעיצורים את הגיגיו של שפן באוזן?

כמו-כן אפשר להבין את המתורגמן המצהיר ששמע קולות בעת מסע האשכבה בהיותו סמוך ובטוח לצידו של אובמה. תחילה הוא היה סבור שזה אובמה שמדבר אליו ממעמקי ליבו. מה פיתום? אחר כך נטע לחשוב שאולי הסוכנים החשאיים של הנשיא האמריקני מדברים אליו והנה התברר שלא דובים, לא יער ולא מלאכי חבלה. זה פשוט שפן. לא בכובע, באוזן. אולי ארנבת?

נשאלת שאלה תמימה. האם האיש המכובד מנדלה שדיבר אלינו ממרום קומתו תמיד בלשון 'אני', כלומר לשון נוכח, באמת היה נוכח? אולי זה השפן שמדבר אליו באוזן והוא רק מעביר את הדברים וחוזר עליהם כמו הד? ועוד שאלה, האם הם קברו את השפן עם הנשיא המכובד? אם כן, האם אין פה מקום לתביעה של צער בעלי חיים נגד המדינה? מצד שני, אם אנחנו אוכלים שפנים וארנבות לארוחת בוקר למי אכפת אם קוברים אותם חיים? כן, אבל ביחד עם נשיא נערץ? ועוד שאלה, האם השפן ממשיך שם בעולם הבא ורץ? לטיטוס היה יתוש באוזן והוא הסתפק בכך לאורך ימים. האין זה מראה שחל פיחות משמעותי בערך החיות?

נראה לעין ששפן אחד באוזן מעלה כל כך הרבה שאלות הנוגעות גם לנשיא ארה"ב. האם הוא או אנשיו עוברים מארץ לארץ עם הגימיק הזה של שפן בכובע או באוזן? הנה, הלך מאיתנו הנשיא מובראק וגם פרס בדרך החוצה, אלא אם כן הוא פיזר לנו ארנבות להסחת דעת.

אני לא מצליח להירגע. זה ייקח לי יותר מרגע. שומו שמים, נשיאים ורוח וגשם אין – אבל שפן יש. לא, הם לא שולפים אותם מהכובע, הנשיאים הקוסמים של העולם. הם מחביאים אותם באוזן קרוב מאוד לעור התוף שלהם. את הקלפים הם מחזיקים קרוב לחזה. פלא שהגברת מישל רותחת? מסתבר שהיא לא הגברת הראשונה.

רק שלא יתברר, בעוונותינו, שהשפן הזה הוא בעצם מזל"ט ישראלי שחרג ממסלולו המתוכנן. כלומר שיעדו היה בעצם אוזנה של הקנצלר מרקל והאמריקנים שכחו להודיע לנו שהם כבר בתוך האוזן שלה.

שמעתי במעלית

תגידי, שולמית אלוני היא מורת דרך או מורת רוח?
גם וגם.
מורת דרך, כי בדרך כלל הכלל דרך עליה.
מורת רוח, כי היא עשתה המון רוח שעודדה מורת רוח.
_____

אחרי שנים ארוכות של בצורת והפסדים התחלתי לשלוח מים על פני המים
_____
אם אתה מתכוון לפייס אותי תתחיל לזחול על 4X4