תוכנית קארי - האם אפשר לסרב? <br>

את ההנחה שעל ישראל לקבל את תוכנית מזכיר המדינה קארי כבסיס למו"מ עם הפלשתינים - פן תסכן את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארה"ב - יש לבחון על-רקע ההקשר הרחב של יחסי ישראל-ארה"ב, הצונאמי הערבי, המסד של תמיכת ארה"ב במדינה היהודית, שיטת הממשל האמריקני, עמידה בלחץ לקבל תוכניות קודמות, וצרכי הביטחון של ישראל.

יחסי ישראל-ארה"ב חורגים משמעותית מהנושא הפלשתיני, שאינו מהווה את בבת-עינם של מנהיגי ערב. לכן, למרות אי-הסכמה בת 66 שנים על פתרון הסכסוך הערבי-ישראלי והנושא הפלשתיני, נסק שיתוף הפעולה האסטרטגי לגבהים דרמטיים.

הנושא הפלשתיני מתגמד בהשוואה לאיומים ולאינטרסים אזוריים וגלובליים, ביטחוניים וכלכליים המשותפים לישראל ולארה"ב: ארה"ב מספקת מערכות נשק לישראל; ישראל מהווה מעבדה בתנאי קרב לשדרוג התעשיות הביטחוניות בארה"ב; פיתוח משותף של טכנולוגיות בליסטיות, חלל, סייבר ומזל"טים; מרכזי מחקר ופיתוח בישראל משפרים את היתרון התחרותי של תעשיות ההייטק בארה"ב; ישראל מעבירה לארה"ב יותר מודיעין מכל מדינות נאט"ו; ישראל מאמנת את יחידות העילית של צבא ארה"ב; תורות הלחימה של ארה"ב מבוססת על לקחי מלחמות ישראל; כושר ההרתעה הישראלי מאבטח משטרים ערביים פרו-אמריקנים; ועוד.

האינטרס האמריקני

ככל שהצונאמי הערבי מתסיס את המזה"ת ההופך ליותר אלים, תזזיתי ואנטי-אמריקני, כן עולה חיוניות ישראל כבעלת-הברית היחידה של ארה"ב שהיא יציבה, אמינה, יעילה, דמוקרטית וללא-תנאי. ככל שארה"ב נסוגה ממוקדי סכסוך ומקצצת את תקציב הביטחון שלה, וככל שרוסיה, סין וקוריאה הצפונית מעמיקות את מעורבותן במזה"ת ואילו אירופה שקועה בזירה הפנימית, כן עולה חשיבות ישראל לאינטרס האמריקני.

הנושא הפלשתיני בטל בשישים לעומת המסד לאהדה המיוחדת של הציבור והמחוקקים בארה"ב כלפי המדינה היהודית: ערכים יהודים -נוצרים המעצבים מאז המאה ה-17 את המוסר, התרבות והפוליטיקה בארה"ב: פסלי משה רבנו באולם בית הנבחרים ובבית המשפט העליון, פסוק מספר "ויקרא" על פעמון החירות, עשרת הדברות על מדשאות בתי הקונגרס בטקסס ואוקלהומה, וכו'.

שיטת הממשל האמריקני - המבוססת על הפרדת רשויות מוחלטת, איזונים ובלמים - מעצימה את כוח הבוחר והרשות המחוקקת (השווה בעוצמתה לרשות המבצעת), המהווים מוקד תמיכה שיטתית במדינה היהודית מאז הקמת ארה"ב. הם מסתייגים מלחצי הנשיא על ישראל, והוכיחו יכולתם לשדרג את שתוף הפעולה עם ישראל בניגוד למדיניות הנשיא.

ב-1948/9 הדף רה"מ בן-גוריון לחץ ברוטלי (כולל אמברגו צבאי) של מזכיר המדינה ג'ורג' מרשל להימנע מהקמת המדינה "ולהפסיק את כיבושי ירושלים והנגב". ב-1957 איימו מנהיגי בתי הקונגרס לשתק את יכולת הנשיא אייזנהאואר לתפקד, אם יתמיד בלחץ לנסיגת ישראל מסיני ולאיים בסנקציות חריפות. אייזנהאואר הסכים להסתפק בלחץ סמלי, אך ישראל שמטה את הקרקע מתחת לרגלי הקונגרס והסכימה לסגת. ב-1977 דחה רה"מ בגין את תוכנית הנשיא קרטר לכינוס ועידה בינלאומית ויזם מו"מ ישיר עם מצרים, חרף התנגדות קרטר. ב-1982דחה בגין את תוכנית הנשיא רייגן להקפאת ההתנחלויות ולנסיגה מלאה, אך ב-1983 נחתם הסכם לשדרוג שתוף הפעולה האסטרטגי.

קבלת תוכנית קארי תשעבד לקחים, צרכי-ביטחון וחזון ארוכי-טווח לנוחיות מידית; מציאות למשאלות-לב. יישום התוכנית יהפוך את ישראל מיצרנית - לצרכנית - ביטחון לאומי; מנכס לנטל עבור ארה"ב.