המלחמה הבאה כבר כאן ובגדול. אין היא מתנהלת בשדות הקרב המוכרים ולא נורֵית בה אש נראית לעין. עם זאת, סכנתה לטווח הארוך אינה פחותה מזו של המלחמות שהיכרנו, ואולי אף עולה עליהן. מדובר ב"מלחמת הדה-לגיטימציה" שנערכת נגד מדינת ישראל בשנים האחרונות, וביתר שאת - מאז מבצע "
עופרת יצוקה" בעזה בדצמבר 2008. במסגרתה, מתבצעת נגד ישראל התקפה שיטתית, המכוונת לפגוע בזכותה להגנה עצמית ואף לערער על עצם זכות קיומה של המדינה. למעשה, זוהי אנטישמיות בכסות חדשה. את המתקפה מארגנים ארגונים חוץ ממשלתיים (NGOs) בארץ ובעולם, ומממנות אותה קרנות פרטיות וממשלות זרות.
מוחשיות האיום מקבלת ביטוי מעת לעת, בניסיון לעצור בכיר ישראלי זה או אחר בבקרו במדינות שונות בארופה, בהכרזת חרם על סחורות ישראליות ועל קשרי מסחר עם ישראל, או כמו שאירע לאחרונה - בהטלת חרם אקדמי על ישראל, לא רק על-ידי ארגון מרצים קיצוני בבריטניה, אלא גם על-ידי ארגון מרצים בארצות-הברית.
באופן פחות מוחצן מתנהלת נגדנו ונגד מדינות מערביות אחרות לוחמה משפטית ("lawfare”), שמובילים ארגוני זכויות אדם וארגונים בחסות האו"ם. במסגרתה מנסים להביא להכרזה על מפקדים ומקבלי החלטות במדינת ישראל ובצה"ל כפושעי מלחמה ולהטלת מגבלות על חופש הפעולה הצבאי של ישראל, כמו גם של מדינות מערביות אחרות הנלחמות בטרור. דוגמה לכך היא המאבק נגד השימוש שעושה צבא ארה"ב במל"טים חמושים בלחימה בטרור של אל-קאעידה, באפגניסטן ומדינות נוספות. אין צורך להכביר מילים על משמעותה של החלטה בינלאומית, בכסות משפטית הומניטרית, שתאסור שימוש בכלים אלה במלחמה בטרור.
כשהתבקש ראש ממשלת ישראל
בנימין נתניהו להתייחס לאיומים שבפניהם ניצבת מדינת ישראל, הוא מנה שלושה: הראשון - איום הטילים והרקטות על העורף הישראלי, השני - האיום הגרעיני האירני והשלישי - איום שאותו הגדיר נתניהו כ"איום גולדסטון", ופירש כי כוונתו למתקפת הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל.
לאיום הטילים והרקטות ניתן מענה בהגנה פאסיבית ואקטיבית בעלות של מאות מיליוני ש"ח. זו כוללת בין היתר חדרי ביטחון, מרחבים מוגנים, "כיפת ברזל", "שרביט קסמים", "חץ" ועוד. גם נגד האיום הגרעיני האירני הושקעו מיליארדי שקלים. לעומת זאת, לאיום השלישי למעשה לא ניתן מענה. בחינת כלל הגורמים והתקציבים שמקצה המדינה לטיפול באיום הדה-לגיטימציה מעלה שני נתונים מדאיגים: הראשון, אין גוף או גורם אחד שאחריותו המוגדרת היא המאבק באיום ההולך וגובר. השני, שכלל המשאבים שמשקיעה מדינת ישראל בנושא מגיע במקרה הטוב למיליוני שקלים בודדים - פחות מתקציב הפרסום של מוצר צריכה מבוקש. אומנם יש גורמים פרטיים וארגונים ישראלים ובינלאומיים רבים העוסקים בנושא ומנהלים מאבק ציבורי/תקשורתי כמענה לאיום, אולם גם אלה הם בבחינת "אין הקומץ משביע את הארי". בייחוד נוכח העובדה שהצד המנהל נגדנו את המלחמה ממומן בעשרות מיליוני ש"ח בשנה.
לא בשמיים
בשנים האחרונות, נעשתה פעילות משמעותית לחשיפתו של האיום ושל העומדים מאחוריו. פעילות זו, שרובה התבצעה על-ידי ארגונים וגורמים פרטיים, הביאה לחשיפת הארגונים, התקציבים ושיטות הפעולה ליצירת דה-לגיטימציה למדינת ישראל. פעילות זו תרמה רבות ליצירת מודעות לאיום ולנסיונות לתת לו מענה, גם אם חלקי ומוגבל, בחקיקה מתאימה ובהתארגנות נגד, פרטית או ציבורית. בנוסף, יש התארגנויות מקומיות רבות, בעיקר בקמפוסים בארה"ב, למתן מענה למסע הדה-לגיטימציה והדמוניזציה של מדינת ישראל.
אך פעילות נגד זו רחוקה מלהיות מספקת וסובלת מחולשות מובְנות: הפעילות נעשית במאמצים מפוצלים, לרוב כתגובה לאירועים (דוח גולדסטון, למשל) ולא באופן יזום ושוטף. בנוסף, אין שיתוף פעולה ותיאום בין הארגונים הפרטיים הפועלים בתחום בארץ ובעולם וכן בין ארגונים אלה לבין פעולות הממשלה. כתוצאה מכך, גם המעט שמתבצע הולך לאיבוד, ולא נוצרת סינרגיה בין הפעילויות השונות.
מצב זה דורש שינוי יסודי. על מדינת ישראל להגדיר גורם או גוף שיהיה אחראי לרכז את המענה לאיום ולתקצבו באופן מספק. גוף שכזה יפעל בשיתוף פעולה עם כל אותם גורמים שכבר היום פועלים בתחום, ואליהם יצטרפו ישראלים רבים ויהודים בכל העולם המבקשים להיות שותפים לפעילות למען ישראל.
לצד ריכוז המאמץ הממשלתי/ציבורי, על הגוף המתאם לנצל יתרונות פעולה של עמותות וארגונים חוץ ממשלתיים. עליו לרתום כוחות אזרחיים שונים לפעילות סינרגטית למען מטרה משותפת ולעודד אותם לשתף פעולה זה עם זה. כמו-כן על הגוף המתאם לנצל את יכולתם של הכוחות האזרחיים לפעול ללא מגבלות פוליטיות. תיאום כזה בין הארגונים לבין עצמם ובינם לבין ממשלת ישראל, תוך התמקדות במטרה, יעצימו את אפקטיביות הפעילות.
על-מנת לבלום את האיום הנרחב והמתפרס על פני מספר תחומים, יש לקבוע אחראי לטיפול בנושא ולתקצבו באורח מספק. נראה כי מדובר בלא יותר מעשרות בודדות של מיליוני ש"ח. על המענה השלם לכלול מספר מרכיבים:
- מחקר - שימשיך ויבחן מיהם הגורמים הפועלים ליצירת הדה-לגיטימציה, מי עומד מאחריהם ומהם מקורות מימונם.
- תרגום המידע הנאסף לתוכנית פעילות לאורך השנה ברחבי העולם שיתנו מענה לאיומים השונים, אם במישור התהליכי (פעילות נגד ופעילויות הסברה חיוביות) ואם במישור התוכני (הכנת חומרי-הסברה בבחינת "דע מה תשיב..").
- תיאום הפעילות וחלוקת הידע והמידע עם מרב הארגונים והגופים הפועלים בתחום, כדי להביא לשיתוף פעולה רעיוני ביניהם, תוך שמירה על עצמאותם, דרכי-פעילותם הייחודיות או התנהלותם.
מאחר שאת חומרת האיום של מתקפת הדה-לגיטימציה נגדנו ראש הממשלה כבר הגדיר, נראה כי עליו גם להנחות ולפעול ליישום המענה. כפי שהשכיל לרכז פעילות בין-ארגונית ובינלאומית נגד האיום הגרעיני האירני, כך עליו לעשות גם בנושא חשוב וחיוני זה.
בכל יום שעובר ללא מענה מצד ישראל למסע הדה-לגיטימציה נגדה, נצבר עוד הישג לאלה המנהלים אותו ומצטמצם חופש הפעולה של המדינה ביכולתה להגן על עצמה.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
