הרוב הדומם מדמם. המיעוט הצעקני עושה זאת שוב. נועץ שיניו וצפרניו בגוף הענק וצווח "גוואלט". ואילו ה"ענק" החברתי הישראלי מתנועע באי נוחות על מקומו, כלא מאמין, אך עדייין איננו קם מרבצו.
ידו האחת - הצבא - כבולה בעבותות נאמנות לעקרונות החשובים ביותר לכולנו ובראש וראשונה - "הצבא הוא צבא העם". ידו השניה אשר הושטה לשלום זה מכבר, עשתה זאת אולי בהססנות יתרה, קצת מקופלת ורכה, חוששת מן התגובה של המיעוט הצווחני. ועל גבו של ה"ענק" - גבנו אנו - מפזזת לה הוד מעלתה דניאלה וויס וחוגגת את חוסר האונים ואיטיות התנועה של המערכת. כאילו היא ואין בלתה. ואיך היא העיפה את צה"ל...? מקדומים כמובן!
נודה על האמת, ההססנות הזו של כל המנהיגות לאורך שנות הדור האחרון, היא זו שגררה אותנו לדרך קשה ומלאת חתחתים. כל בעלי כסאות הממשלות השונות - אבל כולם - מן העבודה ועד הליכוד - לא ראו את הנולד.
מי היה מאמין? דוח ההתנחלויות מצביע על 125 התנחלויות בלתי חוקיות ("בלבד") בתוך 10 שנים ועל-ידי כל ממשלות ישראל. ניתן היה לצפות מכולם להרבה יותר חזון, מעוף וראיית הנולד. מרגיז כמה מעט נסיונות נעשו להבנה עם השכנים. זאת טרם שהביאו - כן אותם המנהיגים, את כולנו אל מה שאחדים מהם, ברוב חוצפתם, מכנים כיום "חורבן" ( מי שמכם?).
איך קרה ששדרת מנהיגות שלמה- לאורך דור שלם לא חזתה בתוצאה העתידית של שליטה על עם אחר במשך שנות דור ויותר. איך נתנו לאנשים כמו רון נחמן (רק דוגמא אחת) להוליך שולל אלפי ישראלים חילוניים בהתיישבות בעיר אריאל או בדומותיה. לעולם לא נשכח את התנאים שהמדינה העניקה לכל מי שנאות לזוז מן המרכז לשטחים.
אלפים התפתו. למרות שרבים ראו את העתיד להתרחש וסרבו לקחת חלק בחינגה של חלוקת השלל. הם הבינו שלא משתלם להשקיע במקום שבסופו של דבר יאלץ לחזור לידי בעליו. אך עדיין - רבים אחרים "עלו להתיישבות". יתכן שהדבר נובע מהסיפורים שסיפרו לנו מנהיגינו מן העבודה ומן הליכוד, והמרכזי שבהם הוא הסיפור שאין עם פלשתיני - שכל אלה המכונים פלשתינים הם תפזורת של ערבים ממדינות שונות שהתיישבו בארץ ישראל כאשר היהודים הגיעו בחזרה למולדתם.
מזלנו כעם דמוקרטי במהותו, שחלק לא מבוטל מהמתנחלים שנשאר עדיין שפוי ואיתנו - מבין שההרפתקה כנראה הסתיימה.
אם נלך טיפה אחורה: הלוחמים של 67 - מלחמת ששת הימים - אלה אשר שחררו את ירושלים והגדה המערבית, וכן, גם את עזה, רובם ככולם היו מאוחדים בדעה אחת, על אף הדם שנשפך - דם של חברינו/ אחינו - "... קחו את מה שצריך לביטחון המדינה, והחזירו את היתר לבעליו המקומיים", אמרו. כבר אז היה ברור שקטסטרופה בדרך.
והיום, מתוך כבוד לדמוקרטיה הישראלית ובסבלנות אין קץ לסבל אמיתי של חלק לא מבוטל מבין תושבי ההתנחלויות, אנחנו ממשיכים בדממת האלחוט ונותנים למנהיגי המתנחלים להשתולל ועוד על במות התקשורת האזרחיות החילוניות במהותן. שיוציאו קיטור אנחנו אומרים - ואנחנו נוציא אותם בסופו של דבר. אך הרוב הדומם שוכח דבר מרכזי - מדובר בפנאטים ולא באותו אזרח/מנהיג דתי - מפד"לניק (מודל בורג את המר) ממלחמת ששת הימים.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
