"הוא אדם פרטי" – אמר דוברו של אהוד אולמרט, כאשר סירב לענות על שאלות בנוגע לחברה שהקימו אולמרט, מאיר דגן ודן חלוץ. רשמית זה נכון, אבל מעשית – ממש לא. קודם כל, אולמרט מקבל אבטחה (חיונית ומוצדקת) על-חשבון כולנו כאשר הוא מסתובב במסעות העסקים שלו בעולם, אז מגיע לנו לכל הפחות לדעת מה הוא עושה. שנית, התנהלותו של אולמרט רחוקה מלהיות כזו של אדם פרטי. הנה מקבץ אירועים ודברים שלו משלושת החודשים האחרונים.

• דיון במכון למחקרי ביטחון לאומי על הסכם הביניים עם אירן: "עד שנת 2009 התנהלו בדממה ואחרי זה שונתה המדיניות לכזו של הצהרות ואיומים והוצאות כספיות של יותר מ-10 מיליארד שקל. אם היינו מפעילים בדרך הראויה את אותן אזהרות, במסלולים הסמויים שבנינו במשך עשרות שנים כלפי הממשל האמריקני, היינו מקלים בהרבה על הממשל הזה לקבל את ההחלטות שאנחנו רוצים. מפוטין תבוא ההצלה בנושא האירני או מאובמה?" [1.12.13].

• בתגובה לפרסום על יירוט מיילים של לשכתו בידי המודיעין האמריקני: "אם הפרטים המופיעים בפרסום מדויקים, נדגיש שמדובר בכתובת דואר אלקטרונית פומבית, שהסיכוי שנגרם נזק ביטחוני או מודיעיני מחדירה לכתובת מייל זו הוא אפסי. המידע שישראל חלקה והמידע שקיבלה מארה"ב באותה עת, עלה מאות מונים על כל מה שמעקב אחרי כתובת מייל זו יכול היה לחשוף בפני האמריקנים" [30.12.13].

• נאום באוניברסיטה העברית: "אנחנו ברגע קריטי. אפשר להשיג שלום עכשיו שיבטיח את בטחונה של מדינת ישראל, וגם להקים מדינה פלשתינית לצדה. צריך לקבל החלטות. אם נעשה הסכם שלום, התועלת שתצמח למדינת ישראל תהיה גדולה יותר מכל דבר אחר בכל תחום. כל המזרח התיכון ישתנה" [6.1.14].

• עמד בשורה הראשונה בהלוויתו של אריאל שרון, ולאחר מכן הגיע לקבר ולסוכת האבלים [12-14.1.14].

• טקס במלאת 30 לפטירתו של שרון: לבד מבני משפחת שרון, נכחו בטקס אהוד אולמרט, ציפי לבני, שאול מופז, משה קפלינסקי, אבי דיכטר, מזכירתו של שרון מירית דדון, חיילי חטיבת הצנחנים ואלוף פיקוד דרום סמי תורג'מן [11.2.14].

אני כמובן לא מחווה דעה בשאלת אשמתו או חפותו של צבי בר, אלא רק משתף אתכם בתחושתי למשמע עדותו: זה היה מביך. מי שהיה אלוף משנה ומפקד חטיבה משורינת, ניצב במשטרה ומפקד משמר הגבול וראש אג"ם, ראש עיריית רמת גן במשך 24 שנים – נותן הסברים שאני לא בטוח שהוא עצמו מאמין להם.

לפי בר, הוא קיבל הלוואה של 225,000 ליש"ט (1.5 מיליון שקל) בלי לשאול על התנאים וההחזרים ובלי לדעת מי עומד מאחוריה; רק בדיעבד התברר לו שזהו היזם עמנואל ארביב, שלגמרי במקרה היה מעורב בפרויקטים גדולים ברמת גן. לפי בר, הוא המיר לשקלים מאות אלפי דולרים שהחזיק במזומן, ורק בדיעבד נודע לו שהצ'יינג' שייך לנציג חברה שגם היא ממש במקרה בונה ברמת גן. אז שוב, אני לא יודע אם השופט צבי גורפינקל יאמין או לא; אני יודע שהיה לא נעים לשבת מול בר ולשמוע את הדברים.

ברק אובמה הבהיר לוולדימיר פוטין – מסר הבית הלבן (16.3.14) – שלא יתנהל מו"מ דיפלומטי בשעה שרוסיה ממשיכה בפעילות צבאית בשטח אוקראינה ואיים בהטלת סנקציות. לדבריו, "משאל העם בקרים הפר את החוקה של אוקראינה, התרחש בצילה של ההתערבות הצבאית, ולעולם לא יוכר על-ידי ארה"ב והקהילה הבינלאומית. פעולותיה של רוסיה הפרו את הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה. בתיאום עם שותפינו האירופיים, אנחנו מוכנים לכפות מחיר נוסף מרוסיה על מעשיה".

דובר הבית הלבן, ג'יי קרני, הבהיר: "התערבות צבאית והפרה של החוק הבינלאומי יגבו מחיר הולך וגדל מרוסיה. במאה הזו, עברו הימים שבהם הקהילה הבינלאומית יושבת בחיבוק ידיים בשעה שמדינה אחת משתלטת בכוח על שטח של מדינה אחרת".

מילים כדורבנות שאחריהן באו הסנקציות: הקפאת נכסים של כמה בכירים רוסים, השעיית רוסיה מה-G8, צעדים נגד בנק רוסי וקריאה למשקיעים להתרחק ממנה. פוטין כמובן התחלחל לשמע החדשות, הצטמרר מפחד והחליט מיד לציית לדרישתו של אובמה. מה, לא? איך זה יכול להיות? אתם אומרים שהסנקציות הללו הן בדיחה? מה פתאום? הרי אובמה התכוון ברצינות לכל מילה!

יעבור כנראה עוד זמן רב עד שאוכל להשתחרר מאמירתו של יוחנן דנינו בתחילת החודש: "זו מהתקופות היותר מוצלחות של משטרת ישראל". אני לא מדבר על המטענים ברחובה של עיר ועל החיסולים הפוגעים באזרחים שלווים. בואו נניח שזה גל פשיעה נקודתי שעימו המשטרה תתמודד, כך או אחרת. אני מדבר על ליקויים בסיסיים, כאלו החוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב ושוב. אני מדבר על מחדלי חקירה המתאימים לטירונים, המתרחשים למרות שבתי המשפט מתריעים עליהם - שוב ושוב ושוב ושוב.

קחו לדוגמה את פסק דינו השבוע של בית המשפט המחוזי בירושלים, בו זוכה מחמת הספק נאשם בניסיון לאונס בשל מחדלי חקירה כאלו. השוטרים בשטח הסתפקו בעדויות שמיעה - שגם מי שאינו שוטר יודע שאינן קבילות. המשטרה לא ביקשה מהמותקפת להשתתף במסדר זיהוי - אמצעי חקירה המוכר לכל מי שראה פרק אחד של סדרת משטרה טלוויזיונית. היא לא בדקה האם הנשיכה על כף ידו של הנאשם מתאימה לשיניה של המותקפת - דבר שכל מי שמינימום של היגיון בקודקודו היה עושה. היא לא ניסתה לאתר עד ראייה נוסף - מהלך שכל ילד מבין שחייבים לעשות.

אם כך נראית אחת "התקופות היותר מוצלחות של משטרת ישראל" - אוי לנו ואבוי לנו רק למחשבה על איך נראית תקופה פחות מוצלחת. אז או שדנינו מוליך את עצמו שולל, וזה רע מאוד, או שהוא משקר לנו במצח נחושה, וזה איום ונורא. לבחירתכם.

במערכון אוסטרלי רואים אסירים מהלכים בחצר הכלא, ומתלוננים שאינם יכולים להשלים את מנהרת הבריחה משום שלא קיבלו היתר בנייה מהרשות המקומית. אסיר חדש נדהם: "ביקשתם רשיון בנייה?! הרי ידווחו עליכם לבית הסוהר!". אך עמיתיו הוותיקים מרגיעים אותו: "מתי ראית רשויות שלטוניות שמדברות זו עם זו?".

זה בדיוק מה שקרה השבוע, כאשר בו ביום נבחרה הרבנית עדינה בר-שלום לכלת פרס ישראל בידי ועדה הפועלת במשרד החינוך, וגם למדליקת משואה בידי מרכז ההסברה הפועל ב...משרד החינוך. אם שני הגופים היו טורחים לתקשר, ניתן היה לתת את הכבוד שבהדלקת המשואה לאישה אחרת. עוד לא מאוחר לתקן זאת. בר-שלום יכולה להוכיח שהיא אישה עדינה ורודפת שלום, אם תיזום את העברת ההדלקה. זה יהיה לתפארתה, גם אם הבלגן הוא לא בדיוק לתפארת מדינת ישראל.

"יש לי חבר טייס קרב שמספר לי על כל המבצעים", התפאר מאמן נבחרת ישראל בכדורגל, אלי גוטמן, בראיון לערוץ הספורט. אני מקווה ומאמין שזה בלוף, כי לא יעלה על הדעת שיש טייס בחיל-האוויר החושף פעילות בפני גורם חיצוני כלשהו. בכל מקרה, ראוי שגורמי ביטחון המידע יבדקו את דבריו של גוטמן, גם אם התוכנית "בובה של לילה" נתנה את התגובה הטובה ביותר: "מעניין אם הטייס מספר שיש לו חבר חרטטן".