טעיתי! לפני כמה ימים
כתבתי כי יעלון "התנצל" בפני שר ההגנה האמריקני. את המילה התנצל שמתי במרכאות כי לתומי חשבתי שדברי ההבהרה של יעלון לשר ההגנה האמריקני הם למעשה בגדר של התנצלות. אבל לא! דוברת מחלקת המדינה האמריקנית הזדרזה להודיע כי זאת לא התנצלות, צריכה לבוא התנצלות מפורשת, וארה"ב מודאגת מדפוס הפעולה של יעלון. נאמר גם כי דברי יעלון ולפיהם ארה"ב מגלה חולשה בכל פינות העולם, וכי בעניין האירני ישראל יכולה לסמוך רק על עצמה, הם שכל כך הרתיחו את הממשל האמריקני.
במילים אחרות, הממשל האמריקני של אובמה רוצה להשפיל ולבזות לא רק את שר הביטחון שלנו, אלא את מדינת ישראל. הוא רוצה לנהוג בנו כאותו אדם הדורך על רמש, לא מסתפק בכך ומסובב עליו את רגלו כמה פעמים עד שהרמש הופך למעין דייסה.
זה לכאורה מדהים ומפתיע משלושה טעמים: האחד - כל מדיניות ארה"ב ויוקרתה ממוקדים עכשיו באירופה סביב שאלת אוקראינה ובהיערכות להתמודדות עם האתגר הרוסי. דברים של שר ביטחון ישראלי בהרצאה הם בגדר טיפה באוקיאנוס הבעיות שיש עכשיו לארה"ב. השני - דווקא כאשר ארה"ב נותנת פומבי לדברים של שר הביטחון הישראלי (שאלמלא הודלפו על-ידי תקשורת ישראלית, לא היו זוכים לאיזושהי תשומת לב בינלאומית) ועוד מבליטה עד כמה היא מייחסת להם חשיבות - הרי שהיא, אולי בלי משים, מוכיחה לעולם עד כמה כל דברי הפרשנות התקשורתית בעולם, ועד כמה כל ההתלחשויות הדיפלומטיות בעולם על החולשה והרפיסות האמריקנית, הם אכן נכונים. השלישי - לא זכור לי, ואולי אני טועה, שארה"ב דרשה בתקופת ממשל אובמה, מאיזושהי מדינה-ידידה להתנצל באורח פומבי. רק מישראל, אולי הגדולה שבידידות ארה"ב ובעלת הברית הכי אמינה, ארה"ב דורשת זאת.
דפוס פעולה מבזה בהחלט של האמריקנים על משקל דברי הדוברת האמריקנית על "דפוס הפעולה של יעלון", הייתי אומר שכמעט מהרגע הראשון שממשל אובמה נכנס לתפקידו לפני למעלה מחמש שנים, אנו עדים לדפוס פעולה אמריקני מבזה כלפי ראש המדינה שלנו וכלפי המדינה. ובהקשר הרחב יותר אנו עדים לדפוס פעולה של התרפסות לאויבי ארה"ב ויחס מזלזל בידידיה.
כן, כמובן שאיני שוכח את העובדה שארה"ב רק הידקה את כל שיתוף הפעולה המודיעיני-הצבאי והאסטרטגי שלה עם ישראל לרמות הגבוהות ביותר! אז מה? זה הופך אותנו למדינה וסלית? זה הופך אותנו לחסרי כבוד לאומי? ייתכן שישנם כאלו בתוכנו ש"גלה כבוד לאומי" מהם (לא חס וחלילה כבוד אישי), אך דומני שלחלק הארי של העם עדיין יש כבוד לאומי.
אז באים ואומרים שבוגי אישית הוא לצנינים בעיני הממשל האמריקני משום שהוא מתנגד להצעות שלהם בעניין הסדרי הביטחון, בעיקר בבקעת הירדן, ולא מתבייש להגיד ש"הלך הוא עירום" ומאבו-מאזן לא ייצא הסדר קבע. נו, אז מה לעשות והוא שר הביטחון של מדינת ישראל הדמוקרטית, והוא זה שהאחריות עליו ולא על קרי וגדולי המומחים הצבאיים שלו, שהיום הם פה ומחר הם שם! ואם יש לאמריקנים טענות נגדו, מה לזה ולאובססיביות הזאת להשפיל אותו ואת המדינה?
"חוש מצוין להבחין בחולשות של ידידיהם" בהקשר זה אני רוצה לספר על אירוע-עבר ביחסינו עם ארה"ב. זה היה מיד לאחר הפסקת האש במלחמת ההתשה עם המצרים באוגוסט 1970. המצרים הזיזו טילי קרקע-אוויר לאזור תעלת סואץ, בסיוע של הרוסים, בניגוד להסכם. אנחנו טענו בפומבי, בכל השופרות, שהמצרים הזיזו. הממשל האמריקני של הנשיא ניקסון טען שלא, ושר ההגנה האמריקני אמר בפומבי כי המצרים לא הזיזו. התקשורת האמריקנית נחלקה. ואז הוכחנו לאמריקנים בדרג המקצועי שאנחנו צודקים והם טועים. הנשיא ניקסון הורה אישית למשרדי ההגנה והחוץ האמריקנים להודות בטעותם. ניצחון גדול לישראל! האלוף אהרון יריב, מי שהיה אז ראש אמ"ן ואבי הניצחון המקצועי, סיכם לעצמו את הלקח מההתנצחות המרה עם הממשל האמריקני במילים הבאות:
- "לאמריקנים יש חוש מצוין להבחין בחולשות של ידידיהם, ובלי שום נקיפות מצפון הם מנצלים חולשות אלה. המסקנה היא להיות עקשנים, סרבנים וקשים בלי שום יחס לכוחנו האמיתי. זה משיג תוצאות בארצות הברית. כאשר אנחנו מתחילים לחשוב 'בהגיון' ולהזכיר לעצמנו עד כמה אנחנו תלויים בארה"ב, אזי בקלות אנחנו מידרדרים לעמדות חלשות הפוגעות בנו".
ברוח הומוריסטית הייתי אומר לבוגי לכתוב מכתב התנצלות שאחרי כל דברי ה"בלה-בלה", יביע התנצלות כנה, מעומק הלב, על ששיקר, וידגיש כי האמת היא שארה"ב מפגינה מנהיגות ונחישות בכל פינה בעולם, כולל בחצי האי קרים, וישראל סמוכה ובטוחה שתפגין עמדה כזאת מול אירן הסוררת בבוא היום.
