כשהבינוניות היא זו שחוגגת <br>

בעולם הקולינריה הישראלי שמורה מאז ומתמיד פינה חמימה למסעדנות העממית, שאינה מתיימרת להיות מה שהיא בעצם איננה, נוסח אותן מסעדות פלצניות. הדברים אמורים באוכל ביתי השווה לכל כיס. בתור שכזה הוא חסר-תעוזה ואין בו בשורה גסטרונומית. עם זאת הוא זוכה לביקוש די גדול מצד סועדים, כמוני-כמוך, שאינם יכולים להרשות לעצמם לזלול ולסבוא ברמה של טייקון.

עם מסעדות עממיות שכאלה נמנית רשת "קינג ג'ורג', העולה ופורחת ברחבי המדינה. אנחנו פקדנו את סניפה הממוקם במתחם של אוניברסיטת תל אביב, ומצאנו מסעדה שוקקת חיים, עם קהל סועדים מגוון, שרובו מונה, מטבע הדברים, סטודנטים, ומיעוטו - קשישים שכמונו.

לדאבון הלב, "קינג ג'ורג'" היא מסעדה בעלת אקוסטיקה גרועה ורועשת מאוד. בשל כך לא נותרת ברירה לסועד, אלא רק לאכול ולשתוק, וזה בדיוק מה שעשינו.

ככה-ככה

היינו בשניים, ומן התפריט שהוגש לשולחננו, נפל הפור שלנו על שתי פסטות. אני בחרתי בכזו שהכילה כבדי-עוף, שהוגשה בנדיבות מרובה והייתה עשויה בטוב-טעם. לעומת זאת הכזיבה מאוד פסטת הבקר של בת הזוג. מלבד קומץ זעיר של בשר היא הכילה הרבה פטריות.

גם בבחירת המשקאות לרווייה שפר יותר חלקי מחלקה; אני זכיתי בלימונדה טרייה ומאוד ארומאטית, בעוד בת הזוג נאלצת להתמודד עם "גזוז של פעם", שהיה רחוק מלעורר אסוציאציה עם אותו משקה מיתולוגי מימים שחלפו ואינם עוד.

על מפח הנפש הזה חיפה, לבסוף, הקינוח: עוגת-טופי חמה, שטעמה היה כצפיחית בדבש, עם מרקם של שוקולד עשיר וטעים, ובצידה אספרסו כפול, מהביל וניחוח.

שילמנו על כל הכבודה 121 שקל והוספנו תשר של 15% לשרות לבבי ביותר. את "קינג ג'ורג'" זיכינו ב-7 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי.