לפני שנתיים תפסו "הכומתות הירוקות" של ארצות-הברית בסיס של הצבא הלובי בקילומטר ה-27 מערב לטריפולי, ושיפצו אותו כדי שיישמש בסיס אימונים של הצבא הלובי החדש, הפרו-מערבי, זה שיבוא אחרי עידן קדאפי. תפקיד הכוחות החדשים: להילחם בגי'האדיסטים הסלאפים. פחות משנתיים לאחר מכן נתפס הבסיס בידי עלי אבו-באכּר טנטוש, אחד מסגניו של אוסמה בן-לאדן שסומן כחלק מן המערך של אל-קאעידה לפני תריסר שנים בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר. בסיס אמריקני הפך לבסיס של הג'יהאד העולמי, כמו גם לוב כולה.
הם יורדים בחבלים ממגדל של 20 מ', מנווטים בבטחה מסלול מכשולים, יורים במטווח וישנים בקסרקטינים נקיים. חדר האוכל מבריק מאלומיניום מצוחצח, ובמגרש החנייה ערוכות שורות של רכבי לנדרובר חדשים. על הכניסה נכתב באותיות קידוש לבנה: משמר הנשיא תמיד בחזית, עוצמה, הקרבה וגאולה. כך תיארה עוד ב-2009 כתבת
ה"ניו-יורק טיימס" בגאווה גדולה את ההשקעה של 11 מיליון דולר של ממשלת ארה"ב בכוח דייטון. ביריחו, כאן בצד הזה של הירדן, הכינה ממשלת ארה"ב כוח צבאי מאומן היטב שעל-פי מפקדו, הגנרל האמריקני קית' דייטון "החבר'ה מאוד גאים בכך שהם צוות מנצח הבונה את המדינה הפלשתינית. יש לי אמון מלא במנהיגות הפלשתינית ולא הייתי פה לולא האמנתי בצדקת הדרך". אתמול התאחדה הרשות הפלשתינית של אבו-מאזן עם חמאס. מעתה עומדים כוחות שאומנו על-ידי הגנרל דייטון, המשטרה שאומנה במימון האיחוד האירופי, כל כלי נשקם, רכביהם ומחנות האימונים המצוחצחים לרשותו של מנהיג חמאס, שכן פת"ח, בסיסו של המשמר הנשיאותי, אמור להתמזג עם חמאס.
ארה"ב מממנת, מקימה ומממנת
ומהי עמדת ארה"ב בנושא חמאס? על-פי המועצה ליחסים בינלאומיים, חמאס הוא אחד משתי התנועות הלוחמות של הישות הפלשתינית, כאשר השני, הפחות קיצוני, הוא פת"ח. חמאס הוקם על-ידי השייח'
אחמד יאסין שהיה פעיל של "האחים המוסלמים" והוא ארגון איסלאמיסטי סוני שאותו מסמנת ארה"ב כארגון טרור המתנגד באלימות לקיומה של מדינת ישראל.
ובכן, בפועל ארה"ב מימנה, אימנה והקימה בסיסי אימונים שיעבור לידי ארגון טרור איסלאמיסטי ג'יהאדיסטי שמטרתו המוצהרת היא חיסול מדינת ישראל. מעתה הרשות הפלשתינית שכל כולה מתקיימת על מימון מערבי, בעיקר אמריקני, היא בסיס של האיסלאם היסודני הג'יהאדיסטי, שמטרתו הראשונה היא ישראל, מטרתו השנייה היא ארצות-הברית, ומטרתו הסופית היא הקמת ח'ליפות רודנית כלל עולמית שתנהג על-פי חוקת האיסלאם.
ב-2007 פגש יו"ר הרוב בבית הנבחרים האמריקני, סטנלי הוייר, את
מוחמד סעד אלקטאני, מנהיג הסיעה של "האחים המוסלמים" בפרלמנט המצרי, בבית השגריר האמריקני בקהיר. בהמשך (2009) דרש הנשיא האמריקני
ברק אובמה מן הנשיא המצרי
חוסני מובארקּ נוכחות של "האחים המוסלמים" בנאום קהיר המפורסם שלו. נציגויות של "האחים המוסלמים" בארה"ב, ארגונים שהוקמו במיוחד כדי לקדם את סדר היום האיסלאמיסטי והכפפת העולם לאומה המוסלמית, החלו להופיע במרכזי השלטון האמריקני בתדירות גוברת. מנהיגות "האחים" קראה לביטול הסכם השלום עם ישראל, מה שלא מנע מפקידי מערכת-המשפט האמריקנית לחסום כל תביעה המקשרת בין ארגוני "האחים" לבין הזרמת כספים לחמאס. בתפקידה כשרת החוץ, קבעה
הילרי קלינטון (עתה המועמדת המובילה של הדמוקרטים לנשיאות) כי האינטרסים של ארה"ב ושל "האחים המוסלמים" במצרים הם חופפים (ציטוט מ"וושינגטון פוסט"). עם בחירתו של נציג "האחים",
מוחמד מורסי, לשלטון במצרים, הוא זכה לחיבוק חם ולביקורים לבביים של צמרת הממשל האמריקני, כולל שר החוץ
ג'ון קרי, שלחץ על הקונגרס לאשר עוד מאות מיליונים של דולרים כדורון ל"אחים המוסלמים". לאחר שה"האחים המוסלמים" סולקו מן השלטון על-ידי הצבא והעם המצרי, לא הרפתה ארה"ב מן התמיכה בארגון האיסלאמיסטי-ג'יהאדיסטי, עד כדי איום על המשטר בהפסקת התמיכה הביטחונית שהיא העוגן של הסכם השלום בין מצרים וישראל.
הקשר הסינרגי לאורך שנים בין שלוחות של הממשל האמריקני לבין האיסלאמיזם אינן ניתנות להסבר אחר חוץ מחפיפה של אינטרסים והסכמות. כך במלחמת האזרחים בסוריה, כך בתמיכה באיסלאמיזם הטורקי של
ארדואן, וכך השפה הרפה שבה מתייחסת דוברת משרד החוץ האמריקני לאיחוד שבין הרשות הפלשתינית לחמאס. "תמיכה מרובה הושקעה בבניין מוסדות פלשתיניים, ואין זה האינטרס של העם הפלשתיני לאבדם", צייצה, בעוד שדובר חמאס מתחייב לכך שהרשות הפלשתינית החדשה "לא תכיר בישראל ולא תוותר על ה'התנגדות'".
העם האמריקני הוא אומנם ידיד של העם היהודי. רק 13 אחוזים מן האמריקנים מאמינים כי "האחים המוסלמים" הם אכן "ארגון אזרחי חילוני" כפי שהצהיר יו"ר סוכנות הביון בפני הקונגרס. אך בדומה לתקשורת הישראלית המייצגת את דעתו של מיעוט, כך גם העילית האמריקנית שממנה מגיעים כמעט כל מקבלי ההחלטות, ממציאה אינטרסים שאין בינם ובין העם האמריקני דבר וחצי דבר. על ישראל, כידידה היחידה של העם האמריקני, לדעת שאלה פני הדברים, ולהתנהל בהתאם. מלחמת יום כיפור היא דוגמה להתנהלות שגוייה. ניהול המו"מ הכפוי במשך השנה האחרונה היא דוגמה להתנהלות מציאותית.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
