העונש הראוי לאנשי ציבור

• "אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים" - (מלאכים א, יב, 11)

• "מי שאינו מביא את עושה, הרעה על עונשו מעודדו לחדש רעתו" - (לאונרדו דה וינצ'י)

ההצהרה של אולמרט בבית המשפט
העובדה שהוא וויתר על הבאת עדי אופי, והסתפק בהגשת מכתבי תודה והוקרה, הייתה החלטה נכונה. ההצהרה - בפני השופט, כי הכרעת הדין לגביו שגויה, לא נכונה, והוא מתכוון לערער לבית המפשט העליון שיעשה צדק - הייתה טעות אסטרטגית ושטות מעשית.
כשנאשם אומר לשופט "טעית", אתה מתגרה בשופט, מכניס אותו לאמביציה ומעורר אותו לנסח את העונש בצורה יעילה, נוקבת ופוגעת.

ראש ממשלה שעומד לדין
אין זה מעמד מקובל בבתי משפט, שראש ממשלה, שהיה גם ראש עיר, שר תמ"ת וחבר כנסת פעיל, עומד לדין ומורשע בעבירות של שוחד אישי ומוסדי.

האם יש מקום להקלה או להחמרה בעונש? טיעונים לעונש הם אומנות משפטית בפני עצמה, גם אם אתה מתכוון לערער, גם אם אתה בטוח שהשופט שגה, אתה לא מתאמת, מתנגד ומעורר את כעסו - שמא לא תצליח בערעור והעונש החמור שתקבל לא ישונה.

אנשי ציבור
יש גרסה האומרת שאי-אפשר להתעלם ממעשים ומתרומה של איש ציבור, למדינה, לביטחונה, כלכלה ויחסי החוץ שלה. לכן צריך ואפשר, להקל בעונשו. ויש גרסה הפוכה האומרת, ככל שהאדם חשוב יותר, נכבד יותר במעמד ציבורי גבוה. - כך העונש צריך להיות כבד יותר. לרוב הגרסה השנייה היא המובילה בענישה.

ממשלת צללים - בכלא איילון
לצערנו, התמונה מכאיבה, עצובה ומעוררת שאלות, לא חיוביות, על הנעשה במסדרונות השלטון. שר אוצר לשעבר מקבל לכלא נשיא לשעבר, שמקבל לכלא ראש ממשלה לשעבר... שלא להזכיר שרים וח"כים שעברו בשערי הכלא בשנים האחרונות.

אולמרט מצהיר בראש חוצות
הפזמון של אולמרט חוזר על עצמו, גם במשפט טלנסקי ראשונטורס וגם עכשיו במשפט הולילנד: "לא לקחתי שוחד, לא ביקשתי, לא עזרתי, לא השפעתי, לא קיבלתי מעטפות עם כסף, לא עזרתי לאחי יוסי". בקיצור - האדם נקלע למשפט במקרה, אין לו שום קשר ואין לו שום חרטה להביע.

היפנוזה אישית של חפות
לדעתי, אולמרט פועל על סמך היפנוזה אישית של חפות, שפירושה, האדם משכנע את עצמו שהוא לא אשם, חוזר על "המנטרה" עשרות פעמים ובסוף מאמין בכך בצורה משכנעת.

אפשר לקרוא לזה גם אוטוסוגסטיה, והמשמעות והדרך זהות לנאמר לעיל עד כדי כך, שהאדם יכול לצאת זכאי במבחן הפוליגרף, למרות שהוא אשם וביצע העבירות.

פרשת סילבן שלום - כנספח
המתלוננת הראשונה נגד סילבן, הצהירה רשמית שכוונתה הייתה למנוע את מרוצו לנשיאות.

כפי שפורסם בתקשורת, המשטרה יצרה קשר עם שלוש נשים נוספות שכביכול הוטרדו גם הן, אך הן סירבו להעיד ובכך למעשה נגזר על התיק להיסגר מחוסר ראיות.

התוצאה: המתלוננת כנראה הצליחה להטיל בוץ על סילבן ולמנוע ממנו המרוץ לנשיאות, למרות שהתיק כנראה ייסגר, בכפוף לבדיקה נוספת שביקש היועץ המשפטי לממשלה לסגירת קצוות לא סגורים.

זיכוי פלילי/משפטי - מול הרשעה ציבורית
לכל אזרח כולל איש ציבור עומד העיקרון של "חזקת החפות". אי-לכך, כאשר המשטרה או היועץ המשפטי מודיעים על סגירת התיק מחוסר ראיות, למעשה משפטית האדם זכאי, נקי ויכול להתמנות לכל תפקיד.

ציבורית/תקשורתית - הכתם או העננה נשארים. גם אחרי סגירת התיק, התקשורת או הציבור, לא שוכחים ולרוב גם לא סולחים, כי שם לא צריך עדים, לא ראיות, מספיק תלונות, רכילות, עדות שמיעה, סיפורים מהעבר ומהווה, כל דבר שיש בו צבע ועניין, יש לו השפעה מורלית, מנטלית, פסיכולוגית הפוגעת, לרוב, ללא צדק באיש ציבור, ללא כל יכולת מצידו להתגונן.

לאיש ציבור קשה להתגונן
איש ציבור שנכנס למסגרת הזו של קריירה פוליטית, עסקית או מוסדית, חשוף לציבור, לרכילות, לסיפורים, לתלונות בחלקן סרק וקשה לו לפעמים להתגונן. זה החלק הקשה והמעורר מחשבה ודאגה, בתפקיד ציבורי. לכן מי שלוקח על עצמו תפקיד, צריך להיות אמיץ, חזק, בעל אינטגריטי ובר לבב.