אמנסטי - ארגון שאמינותו מוטלת בספק

ספק אם מושא רשימה זו היה זוכה לאיזכור ולו בשוליים בעיתון הארץ. אולם דומה כי מאמרה של הגב' דונטלה רוברה ( DONATELLA ROVERA), דמות בכירה בארגון "אמנסטי" הבינלאומי ומי שעמדה בראש צוותי חקירה של הארגון באזורי לחימה, בעיקר בזירה המזרח תיכונית, הוא בבחינת עדות מאלפת שיש בה כדי להטיל דופי של ממש באמינות דיווחיהם של ארגוני זכויות אדם.

הנזק המובהק שהסבו דוחות של ארגונים בלתי ממשלתיים (NGO) לתדמיתה של ישראל בעולם, הן בהתייחס לפעילות צה"ל בשטחים והן במהלך מבצעים צבאיים, אינו מוטל בספק. אחת הראיות הבולטות בהקשר זה היא דוח גולדסטון", שאותותיו טרם נמחו, בעקבות מבצע "עופרת יצוקה".

מאמרה של הגב' רוברה ראה אור ב-28 אפריל 2014 בבטאון PHAP (Professionals in Humanitarian Assistance and Protection) וכותרתו - Challenges of monitoring, reporting, and fact-finding during and after armed conflict

"האתגרים של פיקוח, דיווח ואיסוף עובדות במהלך ואחרי סכסוכים מזויינים", מפנה זרקור ממוקד כלפי מימד האילוצים המשפיעים על עבודתם של צוותי הפיקוח של ארגונים דוגמת "אמנסטי", בהינתן תנאי הזירה וה"שחקנים" הפועלים במסגרתה.

זהו מאמר יחיד מסוגו, בהיותו מעין "הכאה על חטא", על מה שנתפס כראיות מפלילות כלפי סממנים של הפרת החוק הבינלאומי ו"פשעים כנגד האנושות" שייוחסו גם לישראל על-ידי הארגונים הלא-מדינתיים הנחשבים, וכמו מטבע הדברים נחרתו כאמיתות מוצקות, לעומת "שקרי" דובר צה"ל וקעקעו את דימויו המוסרי של הצבא.

עדותה של הגב' רוברה אינה גורפת ואין בה כדי לשקף "כפירה בעיקר" מהיבט תפקידו ואמינותו של ארגון "אמנסטי"; אולם הנסיבות המתוארות במאמרה מכילות ביקורת נוקבת על נחרצות הממצאים ה"מפלילים" נוכח קיומם של ספקות לא פשוטים.

לטענתה של הכותבת, האילוצים המתוארים במאמרה, כוחם יפה לזירות לחימה שונות. כך למשל היא מעידה כי ..."בעזה, לבנון, לוב, סוריה כמו גם במקומות נוספים, ראיינתי אזרחים אשר תיארו את אשר העריכו כפגזים ארטילריים שנורו מרחוק ע"י כוחות סדירים והתפוצצו בסמוך לבתיהם. בפועל התברר כי הרעשים שנשמעו נבעו מהדי ירי תלול מסלול של גורמים אופוזיציוניים שבוצע מעמדות הקרובות לבתיהם "... בהקשר זה קובעת הגב' רוברה כי ..." לאזניים בלתי מקצועיות קשה להבחין בין ירי 'נכנס' לבין ירי 'יוצא' (INCOMING AND OUTGOING FIRE) "...

דוגמה מאלפת הממחישה את הקלות הבלתי נתפסת שבה מופלל צה"ל כמי שביצע פשעי מלחמה בעזה מוצגת ע"י הגב' רוברה. לדבריה, היא קיבלה מידע חלקי או בלתי מדויק, שנבע מקרובי משפחה של קרבנות אזרחיים פלשתינים שנהרגו מירי שגוי של רקטות שביצעו ארגונים חמושים פלשתינים לעבר ישראל. לאחר שהצליבה מידע נוסף בהקשר לתקרית, הסתבר לה כי התושבים הפלשתינים היו נתונים לאיומים מוחשיים על חייהם מצד ארגוני הטרור ולכן אולצו להעיד כי נפגעו מהפצצה אווירית ישראלית.

במימד המתודולוגי מדגישה הכותבת כי על חוקרי אמנסטי להביא בחשבון את העובדה שמופעלות בשטח שיטות של דיסאינפורמציה והונאה אשר מסייעות לעיצוב תמונה מסוימת של הארועים בהתחשב בנרטיב הסביבתי וההתנהגות האנושית. לטענתה, עימותים מזויינים מייצרים תנאים סביבתיים מקוטבים מאוד מהבחינה הפוליטית, באופן העלול להשפיע על יחידים או ארגונים, גם אם יש להם רקורד מוכח של אמינות. לכן, יש להביא בחשבון ש"שחקנים" וצדדים אינטרסנטיים ירחיקו לכת כדי לתפלל או לייצר "עובדות" הן לצרכיהם הפנימיים והן לצרכיהם החיצוניים.

הגב' רוברה ממקדת תשומת לב גם למה שהיא מכנה "מלחמת ה-יו-טיוב", שבמסגרתה נוקטים צדדים בעלי עניין, מהלכים מניפולטיביים באמצעות טכניקות זמינות לעיבוד סרטוני וידאו, באופן שישקף את המסר הרצוי לגורם ספיציפי. לעתים קרובות יוצגו סרטים אלה לגופים בינלאומי כהוכחה למעשי זוועה של הצד שכנגד, הגם שהסרטים צולמו בזמן אחר ולעיתים גם במקום אחר לחלוטין.

עדותה של דונטלה רוברה, בהיותה בכירה בארגון "אמנסטי" הבינלאומי, טומנת בחובה חשיבות החורגת מהפן המתודולוגי, בבחינת כללי הדרכה לחוקר אמות מידה התנהגותיות במהלך לחימה. מעשית המאמר שפורסם באכסניה מקצועית נחשבת (ה-PHAP), משקף סוג של התפכחות והודאה במגבלות השיפוט של ארגונים דוגמת "אמנסטי".

מבחינת ישראל זוהי מעין "הרמה להנחתה" במימד ההסברתי כמו גם המדיני, בהנתן העובדה שדוחות של אמנסטי כמו גם של NGOs אחרים היוו תשתית לגינוי ישראל במוסדות האו"ם ובמסגרות האיחוד האירופי, והניעו מהלכים עויינים בזירה הבינלאומי.

עדותה של הגב' רוברה מהווה גם מעין סטירת לחי לארגונים הישראלים לזכויות האדם, אשר נסמכים על עדויות של גורמים פלשתינים ואנרכיסטיים שאין עוררין על היותם מוטים מלכתחילה, בהתייחס לפעילות צה"ל בשטחים. בהקשר זה נודעת חשיבות לאיזכור סרטוני ה-"יו-טיוב" כמרכיב בולט ב-"ארגז הכלים" של השחקנים המעורבים, ובמשתמע, יש לצאת מהנחה כי מה שמוצג כלפי עם ועולם אינו אלא מוצר מעובד המעוות את המציאות בשטח באופן שישרת את הצד הפלשתיני.