מומחה במחלוקת

בתי המשפט נוהגים למנות מומחה מטעמם, על-מנת שיחווה דעתו על עניין שבתחום מומחיות מסוים. לעיתים קורה שלאחר מינוי המומחה, מבקש אחד מהצדדים להחליף אותו. כאשר הצד המתנגד מנמק את התנגדותו בטעמים הקשורים לאמינותו של המומחה, לאוביקטיביות שלו או למקצועיותו - אין זה ראוי, לדעתי, כי בית המשפט יפנה אל המומחה כדי לקבל את תגובתו לטענותיו של הצד המתנגד.

נציבות תלונות הציבור על שופטים קבעה: "השופט מחויב בכבודו של כל אדם ויש מקום ליתן לאדם שכבודו, שמו הטוב, או המוניטין המקצועי שלו, עלול להיפגע, לומר דברו בטרם תתקבל החלטה... עליו להקפיד לבל יבוטל מינוי בלי שניתנה למומחה אפשרות לומר את דברו בהקשר לטענות המועלות נגדו". אלא, שבמקרה זה, יש להקדים ולשאולן:

האם למומחה המתמנה יש זכות להתמנות? האם לבית המשפט ישנה חובה למנותו? האם מרגע המינוי, כבל בית המשפט את שיקול דעתו ואסור לו לעיין מחדש בהחלטתו? לדעתי, התשובות לכל השאלות האלה היא בשלילה.

למומחה אין זכות להתמנות, וממילא זכות טיעון ניתנת רק למי שזכות שלו נפגעה. ואוסיף, כי אם לא ימונה מומחה אחד - ימונה מומחה אחר. זאת ועוד: אי-מתן "זכות טיעון" למומחה - ישרת גם את טובתו שלו, בכך שתימנע האפשרות של מתן החלטה מנומקת שתפגע בו. שכן, גם אם תינתן החלטה כזו - הוא לא יוכל לערער עליה, שכן הוא אינו צד לדיון. בעניין זה אזכיר את דברי השופטת טובה שטרסברג-כהן בבית המשפט העליון (רע"א 7843/00): "המומחה איננו צד לדיון ואינני גורסת כי יש לצרפו כצד".

כך אמר שופט בית המשפט העליון, יעקב קדמי, בדונו בשאלה מתי תינתן זכות ערעור למי שלא היה צד לדיון (בג"ץ 188/96): "שניים הם, אפוא, התנאים לקיומה של זכות ערעור למי שנפגע מהחלטה שיפוטית גם אם אין הוא 'צד פורמלי' להליך שבמסגרתו נעשתה ההחלטה, ואלה הם: ראשית - צריך שיתקיים בעניינו 'הליך'; ושנית - צריך שהליך זה יסתיים בהכרעה שיפוטית הפוגעת בזכות הופלדיאנית שלו". שני התנאים אינם מתקיימים כאשר מדובר במומחה, שכן כאמור הוא אינו צד, ומאחר שאין לו זכות להתמנות כמומחה - לא נפגעת זכות כזו.

לאור האמור לעיל מומלץ, כי בתי המשפט יימנעו מלקיים הליך בו נדונה שאלת אמינותו של מומחה. במסגרת הליך כזה, למומחה ניתנת האפשרות להגיב לטענות נגדו, לצדדים ניתנת האפשרות להגיב על תגובת המומחה, ובית המשפט נותן החלטה מנומקת בשאלה אם לבטל את המינוי.

עדיף לבטל את מינוי המומחה מטעם בית המשפט, אם נראה לבית המשפט, כי יש בדברים שנטענו על-ידי הצד המתנגד כדי להצדיק על פניהם את ביטול המינוי, וזאת מבלי שבהחלטתו יובאו הסברים מפורטים, כדי שלא לפגוע בשמו הטוב של המומחה.

רצוי שימונה מומחה מטעם בית המשפט אשר הצדדים מסכימים על זהותו, גם אם אין הם מסכימים על מעמדו כמומחה מוסכם. כלומר: לצדדים נשמרת הזכות להסתמך גם על חוות דעתו של המומחה מטעמם, כשהמינוי של המומחה מטעם בית המשפט אינו מינוי בהסכמתם. אם יש ספק בעניין אמינותו של המומחה מטעם בית המשפט - אז אין ספק, ורצוי שימונה מומחה אחר במקומו.