"אתה לא רוצה זבל? אז אל תאכל", אומרת קייט קלר לבעלה ג'ו בתחילת מחזהו של ארתור מילר "כולם היו בני". בדומה לכך, מי שאינו רוצה מערכות בחירות מלוכלכות, שיעבור למדיניות דיקטטוריות. במדינות דמוקרטיות יש בחירות ותמיד תהיה בהן מידה של לכלוך.

ההתמודדות על תפקיד נשיא המדינה היא מערכה פוליטית במדינה דמוקרטית. ודאי, גם אני הייתי מעדיף שהכל יהיה טהור ונקי וענייני ומכובד. אבל אני לא חי באוטופיה. כאשר מדובר בבני אדם - יש להם שנאות וקנאות ותחרות. וכאשר בני אדם מתמודדים על אותו תפקיד, טבעי (גם אם מצער) שהם לא תמיד רק ידברו טובה על עצמם, אלא גם ידברו סרה על מתחריהם.

חוץ מזה, אני לא רואה איזה לכלוך נורא ויוצא דופן ראינו במערכה הזו. היו חשדות נגד סילבן שלום, שקשה לומר שהם לגמרי התפוגגו, משום שחלק מהקורבנות-לכאורה סירבו להתלונן. יש חשדות נגד בנימין בן-אליעזר, וקשה לומר שהוא הצליח לשכנע שהם מופרכים. אם זה הלכלוך, אז תנו לנו יותר ממנו; תנו לנו לדעת מראש את האמת על מועמדים לתפקידים בכירים.

יש הטוענים, כי מה שמתחולל בשבועות האחרונות מחייב שינוי בסיסי בצורת בחירתו של נשיא המדינה. אחדים מציעים להעביר אותה לידי העם כולו, אחרים סבורים שעל חברי הכנסת לבחור את הנשיא בהצבעה גלויה. לטעמי, שתי ההצעות הללו בעייתיות והמצב הנוכחי הוא הרע במיעוטו.

המשמעות של בחירת הנשיא בידי העם כולו, היא קודם כל הוצאה כספית אדירה. הרי לא יהיה מנוס מקביעת יום שבתון, כדי לנסות ולהבטיח שיעור הצבעה גבוה ומשום שהקלפיות - כתמיד - ימוקמו בבתי הספר; יום שבתון כזה עולה למשק מאות מיליוני שקלים. והמועמדים יבקשו, בצדק, תקציב כדי לנהל מסע בחירות נרחב על כל המשתמע מכך במדינה מודרנית בת 8 מיליון תושבים. ויהיה צורך להקים מנגנון של ועדות קלפי ומנגנון לספירת הקולות. בקיצור: הוצאה ענקית לטובת תפקיד סמלי.

המועמדים גם עשויים לבקש שיתאפשר להם לגייס תרומות, בדיוק כמו בבחירות לכנסת ובפריימריז. כך נקבל נשיא מדינה שלכל הפחות חייב להכיר תודה לאנשי עסקים עשירים, ואל תגידו לי שבתפקיד הנשיא הוא לא יכול להעניק להם דבר. תמונה עם נשיא המדינה שווה הרבה, והזמנה לביתו שווה עוד יותר, והצטרפות לנסיעותיו לחו"ל שווה הרבה יותר, והתחככות בגבירי עולם בכל מיני ועידות (ע"ע ועידת הנשיא של שמעון פרס) היא בכלל יקרה מפז.

חוץ מזה, איך ייראה קמפיין כזה? הוא יהיה יותר נקי מאשר זה שהיינו עדים לו בשבועות האחרונים? המועמדים רק ידברו בשבח עצמם? לא יימצא איש שלגמרי במקרה ידליף מידע מביך על מתחריהם? הם לא יגידו אף מילה רעה על מי שמתמודד מולם? כאשר מדובר בפוליטיקאים שמתמודדים על התפקיד, מישהו חושב לרגע שהקמפיין לא יהפוך מהר מאוד להתמודדות פוליטית במקום לבחירה באדם המתאים ביותר? בקיצור: רעיון יקר ומיותר.

מעבר להצבעה גלויה בכנסת יוביל למשמעת סיעתית, גם אם באופן רשמי יינתן חופש הצבעה. ואז מה שנקבל, הוא חלוקה לגמרי פוליטית בין המתמודדים והצהרה ברורה לפיה הנשיא הנבחר מייצג חלק מסוים של העם ואינו מייצג חלק אחר שלו. נכון, ההצבעה החשאית מאפשרת לחברי הכנסת להפר הבטחות. אבל במבט נוסף, זה ממש לא נורא: אם ההבטחות הגלויות הן תוצר של לחצים פוליטיים וההצבעה החשאית היא תוצר של בחירה אמיתית, אני מעדיף את השנייה.

מה שכן הייתי משנה, או למעשה מוסיף, הוא שתי דרישות מקדימות. האחת: תקופת צינון של לפחות שנה, ומוטב שנתיים, בין תפקיד פוליטי כלשהו לבין תפקיד נשיא המדינה. כך לפחות תהיה מראית עין של אדם המייצג חלקים נרחבים ככל האפשר מן הציבור בישראל. השנייה: פרסום הצהרת הון מלאה של כל המועמדים יחד עם הגשת עשר החתימות הדרושות להגשת המועמדות - כחובה מסודרת מראש ולא כמחווה של המועמדים ברגע האחרון. כך נוכל לדעת, לשאול ולקבל הסברים. את הפוליטיקה לא נוכל להוציא מהבחירות לנשיאות ומתפקיד הנשיא; אז לכל הפחות, בואו נכניס אליהם יותר שקיפות ויושרה.