די! נדרש פסק זמן!

אין בנמצא דרך לחנוק את הצעקה הזאת: תעצרו את הטירוף הזה המתגלגל מדחי לדחי בתהליך המביש של בחירת הנשיא הבא. לא מדובר בביזיון, אלא בחדשות להתקיימות שחיתות ברמה של מאפיות, רמה שאנשי תקשורת היו מודעים לה. והנה עלינו להתעמת עם אמת רעה המחככת אותנו כמו נייר זכוכית גס הקורע את בשרנו.

האמת הזאת על המועמדים צורבת אותנו כמטען דחוס של צמחי סרפד - רעל לגוף, להיחנק ולא לנשום; למות מתוך יסורים על הריקבון האוכל אותנו, ובשתיקתנו עודדנו את קיומו.

די לקרקס המבזה הזה המתרחש על בימת הכנסת ומוכיח כי לאמיתה של מציאות קודרת אין בידנו מידע אמיתי על נבחרינו. אין לנו מושג ברור מיהם. מה טיבם. מהם יעדיהם להוציא את טיפוח נהנתונם האישי הגובלת באי-שפיות. לכאורה הם מעמידי פנים כאנשים עממיים, סחבקים, אך נחשפים כבעלי הון עתק שמקורותיו לא נודעו, כאילו הם חיים במדינה על כוכב אחר וזר. קרקס הנשיא מרתיח-דם זה חייב להסתיים, אפילו אם מדובר בביטול מוסד הנשיאות שאינו אלא תמצית התבזות לאומית.

ראו את הבהלה שאחזה בבוקר יום ראשון בדליה איציק, מועמדת למופת עד להבחיל, שנתפשה לרעדה משנחשפה דמותו החשודה של "פואד", מי שאמור היה להיות "הנשיא הסחבק מכל הסחבקים", מלך העממיות. שליחם של פינטו ובני להקתו, לכל השדים והרוחות.

לפתע פתאום דליה נישאת על-כנפי חששותיה מפרסמת ברבים (ארבעים ושמונה שעות בלבד לפני בחירת הנשיא הבא בכנסת האימפוטנטית הנוכחית), כי אכן, אמת הדבר שבבעלותה שלוש דירות (!). הגברת הצחורה הזאת שהיא משתמטת נודעת משירות צבאי או לאומי, מכבר נחשפה כערמומית היודעת לנצל עד תום קרנות המקנות לה סכומים אסטרונומיים שאיש מאתנו לא שיער כי נדיבותם כה-מופלגת עד להדהים. על מה ועל למה התעופפה בבהלתה לחשוף קצהו של קרחון, מקרטעת בכנפיים קצוצות למגינת רבים.

לפתע פתאום נחפזת הגברת הזאת שעננים קודרים מרחפים מעליה ולא מהיום, להגיש הצהרת הון מתוקנת לכנסת ישראל. אינני רוצה לחטט עכשיו בכל הדקויות הקשורות בה. אך אסכם ואומר דבר אחד: דליה איציק בעלת עזות-מצח להציג עצמה כמועמדת לנשיאות.

ועכשיו למי שאמור לכאורה לשמש קרן-תקווה אבודה של מאה ועשרים חברי הכנסת האבודה, מאיר שטרית, הנחשב לבעל ההון הרביעי בגודלו מבין חברי הכנסת, כמצויין גם בויקפדיה: "בדירוג פורבס של הפוליטיקאים העשירים בישראל תופס שטרית את המקום הרביעי עם הון אישי המוערך בכ-55 מיליון שקלים".

נדהמתי. אודה על האמת. מהיכן לאיש המציג עצמו כמי שהגיע לארץ בחוסר כל, כסף כזה? אומנם מספרים כי רעייתו היא מבריקה בתחום יחסי ציבור ופרסום, אבל אפילו אז לא מוסבר באיזו מידה היותו "פיגורה" בממשלה לא סייעה לעסק המשפחתי הזה. תמהני כיצד הוא, רב מיליונים שכמותו, אינו מתבייש לטעון שהוא מייצג את "העממיות". זה לעג גס לרשים.

ואילו באשר לראובן ריבלין, שכל יודעיו בכנסת משבחים אותו על היותו "איש הגון", מסתבר כי המועמד הזה הוא בעל עמדה מוצהרת ומצמררת שהוא רוצה במדינה דו-לאומית, שאינו נרתע ממצב מסוכן בו האוכלוסייה הפלשתינית תכפיל אף תשלש עצמה עצמה בתוכנו. אכן זה ייקרא בעל מבט לעתיד? האם האיש בעל השקפת עולם ימנית-קיצונית הוא שישב בבית נשיא מדינת ישראל החפצה להגיע לחוף מבטחים, בנוסח של שתי מדינות? או שאולי רוצה הנשיא העשירי להיות האחרון כאשר הספינה שלנו תתרסק אל צוקים שהיא עצמה חשפה באוקינוס הסוער של האיבה המקיפה אותנו.

בהתהוות מצב כה-עגום ועכור עדיף עוד הלילה להגיף ביציקת בטון מזוין את דלתות משכן הנשיא המבוייש בירושלים עד שתחזור בינה שקולה. אחרת ביזויו הוא ביזוי מדינת ישראל, כלימתו היא כלימת כולנו. פסק זמן נדרש לחשב מחדש את משקל "נבחרינו", ולאפשר לח"כים הזדמנות אחרונה לחזור לשפיות, ואולי אף לפתוח מחדש את רשימת המועמדים, או להסתפק באחד משניים אלה, נקיים משלדים בארונותיהם, דליה דורנר ודן שכטמן שמטענם מכבד אותם ואותנו.