שלא יתגלגל, ועם סטופר ביד

שני משפטים בתידרוך שנתן קצין בכיר בתחילת מבצע 'צוק איתן', הטרידו אותי ביותר. הראשון – השימוש במונח 'מבצע מתגלגל'. השני - "אין לנו הסתכלות על זמן. אנחנו לא עומדים עם שעון על היד. המטרה היא שכל המטרות יושגו".

'ענבי זעם', מלחמת לבנון השנייה, 'עופרת יצוקה' וגם 'עמוד ענן' – כל המבצעים שבסופו של דבר לא יירשמו בהיסטוריה כמוצלחים במיוחד, או ככאלו ששינו אסטרטגית את המציאות, הוגדרו 'מבצעים מתגלגלים', וזו הייתה סיבת כשלונם.

כי כשמבצע מתגלגל, הוא עלול להתגלגל לכיוונים לא צפויים, כמו שקרה במבצעים שציינתי. ההיגיון הצבאי והמדיני מחייב לקבוע יעדים אסטרטגיים ארוכי טווח ברורים כבר בתחילת המבצע, ומתוך כך לגזור את המהלכים הטקטיים, כאשר כל צעד חייב להביא בחשבון מה יהיה הצעד הבא, וכיצד והאם הוא משרת את היעד האסטרטגי.

הגישה של 'נתחיל ונראה לאן זה יתגלגל' היא מרשם כמעט בטוח לכשלון המבצע, בוודאי ברמה המדינית, גם אם פה ושם תהיינה הצלחות צבאיות.

וכך גם האמונה ש"לא עומדים עם סטופר ביד". ההיסטוריה הצבאית הישראלית הקרובה מלמדת שמבצעים, או מלחמות, חייבות להיות כמה שיותר קצרות. כי אחרי זמן לא רב הזירה המדינית מתעוררת, ותמונות הנפגעים בצד השני מתחילים להגיע לעמודי החדשות בתקשורת העולמית, והאויב אחרי ההלם הראשוני מצליח להתאושש ולהנחית פה ושם איזו מכה (רקטה על תל אביב?), והמבצע ה'מתגלגל' מתגלגל להפסקת הלחימה במצב פחות אידיאלי לישראל.

מלחמת ששת הימים נחשבת עד היום למוצלחת במלחמות ישראל, כי בתוך ששה ימים ההכרעה הייתה חד-משמעית. העבר הקרוב והרחוק מוכיח שאין לנו זמן, והדבר הגרוע ביותר לישראל הוא מלחמת התשה ממושכת. אני מקווה שגם בדרגים הגבוהים, המדיני והביטחוני, מבינים את האמת הפשוטה הזאת.