איסור משבש

"בחומר הקיים מפורטות מספר ניכר של פרשיות, חלקן כאלו שלא הופיעו כלל בדוח הקודם ושהחומר הנוגע אליהן הושג במהלך הימים האחרונים, ובעיקר לאחר הסרת צו איסור הפרסום שהיה על חקירה זו". דבריה של סגנית נשיאת בית משפט השלום בירושלים, חגית מאק-קלמנוביץ, בהחלטתה להאריך בשלישית (10.7.14) את מעצרו של עו"ד רונאל פישר.

בחודשים האחרונים יצאנו כאן כמה וכמה פעמים נגד צווי איסור פרסום שמוציאים שופטי שלום בשלב המעצר. אמרנו שהדבר נוגד את עקרון היסוד של פומביות הדיון, עומד בסתירה לדברי המחוקק ולכוונתו, ואינו עולה בקנה אחד עם החלטותיו של בית המשפט העליון. מאק-קלמנוביץ עצמה אסרה על פרסום שמו של פישר בימים הראשונים לחקירתו, ובזמן אמת תקפנו החלטה זו.

הנימוק של כל חשוד המבקש איסור פרסום הוא, כי שמו הטוב ייפגע אם דבר מעצרו יפורסם. התשובה לטענה זו היא: נכון, אבל יש עניינים חשובים יותר מאשר שמך הטוב - כגון זכות הציבור לדעת, מניעת העלאת חשדות נגד מי שלא נעצרו וזהירות מפני מדרון חלקלק שיוביל למעצרים במחשכים. החלטתה האחרונה של מאק-קלמנוביץ מוסיפה נימוק חשוב ביותר: צורכי החקירה לרוב מחייבים את הפרסום.

ראו מה היא אומרת במפורש: הסרת איסור הפרסום הובילה לכך שמידע נוסף הגיע למח"ש, על פרשות שלפני כן לא היו ידועות לחוקרים. נציגת מח"ש, נעמה לימור, אמרה בדיון, כי 60% מהפרשות עדיין לא הוצגו לפישר משום שהן חדשות. במילים אחרות: למעלה ממחצית מן החשדות נוצרו בעקבות הפרסום. אז למישהו יש ספק שאיסור פרסום הוא מהלך מזיק ופסול?

יתרה מזו: בפעם הבאה שחשוד יבקש לאסור את פרסום שמו, כדאי מאוד שהשופטים יבדקו היטב האם מטרתו האמיתית איננה לשבש את החקירה נגדו. כדאי מאוד לשאול ברחל בתך הקטנה את נציגי הגוף החוקר, עד כמה הם סבורים שהפרסום יקדם את החקירה ושאיסור הפרסום יתקע אותה. ככל ששופטי ישראל יהיו זהירים יותר ביחסם לבקשות אלו, וככל שייצמדו יותר לחקיקה ולפסיקה - כך הצדק ייעשה בצורה מקיפה יותר ומהירה יותר.