אי-אפשר להתעלם מתהליכים מדאיגים רבים במזרח התיכון המשתנה. עירק, שעל כידוני ארה"ב ביקשו להשליט בה דמוקרטיה, לובשת היום גלימות של איסלאם עוד יותר קיצוני, הרואה במערב ובכל מה שהוא מייצג אויב שיש להילחם בו בחירוף נפש.
הפתרון שאמר: "רק כן למלחמה" החזיר אלפי חיילים אמריקנים מאותה מלחמה בארונות מתים ודגל אמריקני דמוע. טריליוני דולרים הוטמנו לשווא ביוהרה של ממשל בוש על אדמת עירק, עירק שלמעשה כיום היא מדינה מתפוררת. כל יעדי הפתרון הצבאי של להיכנס בהם וללמד אותם לקח נטמנו בדמעות של אלמנות ויתומים אמריקנים ועירקים נטמנו בדמים תרתי משמע.
יציבותה של לבנון מתערערת עקב המלחמה בסוריה ופליטים הנסים לשטחה. סוריה מתבוססת בדם ומתמלאת יותר ויותר בלוחמי ג'יהאד. ירדן כלכלתה רופסת נתונה לאי יציבות פנימית ומלחמת הישרדות קשה עקב גלים של מאות אלפי פליטים מסוריה ועוד מאות אלפי פליטים שכבר מתדפקים על גבולה מצד הגבול עם עירק.
ובאותו מזרח תיכון נמצאת מדינת ישראל, שכבר חמישה ימים מיליוני אזרחים החיים בה נתונים לאימת רקטות של הרג חפים מפשע. כמוהם תושבי עזה נתונים במציאות של אימת הרג. שמיה של מדינת ישראל ושמיה של רצועת עזה הפכו לממטרים המיועדים להמית ולהרוס.
בתוך הטרוף הזה הייתי מבקש שקבינט של הכרעות צבאיות בתל אביב וקבינט של הכרעות צבאיות בעזה יקראו את דבריו של
יובל דיסקין, מי ששנים רבות נשא בתפקידי ביטחון מאוד רגישים.
אדם, שהקדיש את כל חייו למלחמה והיה ראש השב"כ, מכיר בגבולות הכוח ומצהיר ביום הראשון של המלחמה בכנס של שלום. שהוא אינו מאמין בפתרון צבאי. ביום הראשון שטילים נורים לכאן ולשם הוא מגיש תוכנית של שלום אזורי כדי לייצב את המזרח התיכון.
כשבקבינט בירושלים תובא, אולי מחר, ההצעה של שר החוץ
אביגדור ליברמן לכניסה קרקעית וכיבוש הרצועה, ובקבינט בעזה תונח הצעה להגביר עוד יותר את הירי לעבר ריכוזי אוכלוסייה בישראל, אני מתפלל שיהיה מי שיניח ברגע האחרון על השולחנות בירושלים ובעזה את ההצעה של יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר. במקום שליפת סכינים על כל שולחן, תהיה שליפת עטים לחתימה על ההצעה של יובל דיסקין.
כשיובל דיסקין מצהיר את הצהרת השלום, הוא אומר אותה כמי "ששנים רבות של שירות בחזית הסכסוך הישראלי-פלשתיני, הן במלחמה והן בטרור והן בתיאום ביטחוני הובילו אותי למסקנה... שחייבים לבנות מהר תשתית להסדר אזורי...".
אני מודע לכך, שאני משלה את עצמי, יובל דיסקין לא יוזמן מחר לקבינט בירושלים, ובוודאי שנייר העבודה שלו לא יעלה לדיון בעזה. אך מה שכן חשוב לא להירתע ולעשות הכול כדי שכן ידונו בהצעה בכובד ראש בירושלים וברשות הפלשתינית, ויעבירו אותה גם לירדן, למצרים, לחמאס בעזה ולמדינות הקוורטט.
להפוך כל אבן, רק לא רקטות, רק לא מלחמה.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
