טמפלרים תמורת ניצולים |
ב-10 ביולי השנה, לפני שבועיים, מלאו שבעים שנה לאחת הפרשיות המרתקות של מלחמת העולם השנייה, אשר קשורה בהצלת יהודים ● רבים מאוד לא מכירים את הסיפור המרתק הזה
אחת האטרקציות החדשות של תל אביב היא מה שמוכר כיום בשם "הקריה". מתחם קטן אך בימים רגילים הומה מקומות בילוי, מסעדות, בוטיקים, שטחי שעשועים, גנים- חג לעין, וחג קולינרי. פנינה תיירותית מובהקת מיוחדת במינה. מקורה בקבוצת מאמינים נוצרים - "טמפלרים" מגרמניה, שבאו לארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-19, בנו כאן את sarona, מושבה ירוקה, עוד לפני העיר החולית, והכינו את עצמם לקראת שובו לתחייה של ישו. המתחמים שהם הקימו היו בדמות הכפרים והעיירות שמהם באו. בתים קטנים מכוסי רעפים אדומים, שדרות עצים, מטעים, חלקות ירק, ארוגות פרחים. הם עסקו בחקלאות ובייצור מזון, כמו ב-heimat - גרמניה המכוֹרָה.
הם הקימו מושבות כאלה בירושלים, בחיפה וגם בעמק יזרעאל. במקום שבו נמצא היום הישוב "אלוני אבא", המתיישבים במקום היו בני הדור השני של הטמפלרים שהקימו את Waldheim, בעברית "נווה-יער". רובם גורשו על-ידי הבריטים אך חלקם חזרו לאחר המלחמה. בראשית מלחמת העצמאות הוטל עלינו, בגדוד 23 בחטיבת כרמלי, לכבוש את וואלדהיים היא נכבשה ללא ירי. בעת המלחמה השלטון הבריטי ראה בטמפלרים נתיני אויב והעביר את רובם למחנה מעצר בעתלית. חלקם הוחלפו בשלבים האחרונים של המלחמה בעקורים יהודיים באירופה.וזה סיפור החלפת הטמפלרים.
מלחמת העולם השנייה בכלל והשואה בפרט מהווים מכרה של סיפורים, רובם סיפורי זוועה אך גם סיפורים אנושיים מרתקים,מהם סיפורי הצלה.חלקם אבדו יחד עם הנספים בשואה. חלקם הלכו לקבר יחד עם השרידים שלא סיפרו אותם, בעיקר מכיוון שלא היו רבים שמוכנים היו לשמוע אותם או לתעד אותם. מיעוטם תועדו. בין היתר סיפור החלפת יהודים בטמפלרים.
ב-10 ביולי השנה, לפני שבועיים, מלאו שבעים שנה לאחת הפרשיות המרתקות של מלחמת העולם השנייה, אשר קשורה בהצלת יהודים. רבים מאוד לא מכירים את הסיפור. באירוע הוקרן סרט אשר הבכורה שלה הייתה בשנת 1986- "טרנספורט 222" - סרט תעודה של אשת הקולנוע נעמי שחורי אשר משחזר את הסיפור המיוחד במינו זה. החלפת הטמפלרים העצורים בא"י לבין שבויים גרמניים בידי הכוחות הבריטיים לבין יהודיים שהיו בעלי אישורים כנתינים פלשתינים, או שמשפחותיהן היהודיות גרו בארץ ישראל וביקשו מהשלטון הבריטי אישורי הגירה לארץ. רוב הדרכונים שהונפקו היו מזויפים מעשה ידיהם של היהודים או של המוסדות הלאומיים. לקראת סיום המלחמה רצו הנאצים לשחרר את בני עמם העצורים אצל בעלות הברית.עמם נמנו הטמפלרים הגרמניים בארץ ישראל. באפריל 1944 הועלו על רכבת 222 יהודים כלואים מברגן בלזן, הוסעו לווינה דרך שטח גרמניה וערים גרמניות. לווינה הובאו עוד 66 יהודים שהיו עצורים במחנה בוויטל בצרפת, יחד עם עצורים אחרים שמיועדים להחלפה. מווינה, נסעה הרכבת דרך בודפשט, בלגרד, סופיה ומשם לאיסטנבול. החילופין בוצעו בבוספורוס. הניצולים עלו על רכבת באיסטנבול וזאת המשיכה בדרכה לבירות ומשם לתחנה האחרונה בחיפה. בתמורה, קיבלו הנאצים כמאה וחמישים אזרחים ממוצא גרמני כמחציתם אזרחים גרמניים מבין הטמפלרים בארץ ישראל וגרמניים שנעצרו בדרום אפריקה. רבים מקרב בעלי הדרכונים הבריטיים היו יהודים הולנדיים.ובאירוע בסינמטק השתתפו רבים מקרב דורות המשך של יהודים אלה. כאמור הסיפור התפרסם בשעתו. ומי שמתעניין ימצא שפע של חומר, על המבצע הזה, שהיה מורכב מאוד, מרתק מאוד.
באותו אירוע בסינמטק לפני שבועיים הייתה בין הקהל מרתה רביב, עורכת דין במקצועה. היא התבקשה לשאת דברים מכיוון שגם היא כילדה קטנה ואימה היו מועמדות להחלפה באותה עת, אך לא בטמפלרים אלא בשבויים גרמניים אצל הסובייטים. גם היא ואימה, גֶנָה, היו בברגן בלזן כמו העקורים מ"טרנספורט 222" אלא הוסעו בכוון הפוך לעיר וויטֶל בצרפת. ברדתה מן הבמה ניגשה אליה אישה ושאלה אותה: "האם את ידעת שיצחק כצנלסון היה בוויטל?" מרתה השיבה בחיוב. האישה הציגה את עצמה כמאיה ביירק-בן ציון וסיפרה לה שאימה דאגה להעביר את הכתובים של יצחק קצנלסון, המשורר הגדול של השואה, לארץ. בבית לוחמי הגטאות רשום שמה של רות אדלר כמי שהעבירה את היצירות, ואפשר שהייתה כאן העברת ביניים.
במחנה בוויטל הייתה גם בתו של אברהם שפירא, זקן השומרים, שקבלה חבילה מגֶנה פולקנפליק, ובה נעלים אדומות וצעיף משי לבתה ניצה שאותה שלחה לארץ ערב המלחמה כילדה. לימים היא התגוררה ברחוב שפירא בפתח תקוה, במרחק מאה מטרים מביתה של בתו של אברהם שפירא, שהייתה בעלת דרכון בריטי והוחלפה בעסקת השבויים עם הטמפלרים. וככה אנו מקבלים אשכול של סיפורים, כולל הסיפור של וויטל, משפחת פולקנפליק ומשוררה הגדול של השואה, יצחק קצנלסון.
הם הקימו מושבות כאלה בירושלים, בחיפה וגם בעמק יזרעאל. במקום שבו נמצא היום הישוב "אלוני אבא", המתיישבים במקום היו בני הדור השני של הטמפלרים שהקימו את Waldheim, בעברית "נווה-יער". רובם גורשו על-ידי הבריטים אך חלקם חזרו לאחר המלחמה. בראשית מלחמת העצמאות הוטל עלינו, בגדוד 23 בחטיבת כרמלי, לכבוש את וואלדהיים היא נכבשה ללא ירי. בעת המלחמה השלטון הבריטי ראה בטמפלרים נתיני אויב והעביר את רובם למחנה מעצר בעתלית. חלקם הוחלפו בשלבים האחרונים של המלחמה בעקורים יהודיים באירופה.וזה סיפור החלפת הטמפלרים.
מלחמת העולם השנייה בכלל והשואה בפרט מהווים מכרה של סיפורים, רובם סיפורי זוועה אך גם סיפורים אנושיים מרתקים,מהם סיפורי הצלה.חלקם אבדו יחד עם הנספים בשואה. חלקם הלכו לקבר יחד עם השרידים שלא סיפרו אותם, בעיקר מכיוון שלא היו רבים שמוכנים היו לשמוע אותם או לתעד אותם. מיעוטם תועדו. בין היתר סיפור החלפת יהודים בטמפלרים.
ב-10 ביולי השנה, לפני שבועיים, מלאו שבעים שנה לאחת הפרשיות המרתקות של מלחמת העולם השנייה, אשר קשורה בהצלת יהודים. רבים מאוד לא מכירים את הסיפור. באירוע הוקרן סרט אשר הבכורה שלה הייתה בשנת 1986- "טרנספורט 222" - סרט תעודה של אשת הקולנוע נעמי שחורי אשר משחזר את הסיפור המיוחד במינו זה. החלפת הטמפלרים העצורים בא"י לבין שבויים גרמניים בידי הכוחות הבריטיים לבין יהודיים שהיו בעלי אישורים כנתינים פלשתינים, או שמשפחותיהן היהודיות גרו בארץ ישראל וביקשו מהשלטון הבריטי אישורי הגירה לארץ. רוב הדרכונים שהונפקו היו מזויפים מעשה ידיהם של היהודים או של המוסדות הלאומיים. לקראת סיום המלחמה רצו הנאצים לשחרר את בני עמם העצורים אצל בעלות הברית.עמם נמנו הטמפלרים הגרמניים בארץ ישראל. באפריל 1944 הועלו על רכבת 222 יהודים כלואים מברגן בלזן, הוסעו לווינה דרך שטח גרמניה וערים גרמניות. לווינה הובאו עוד 66 יהודים שהיו עצורים במחנה בוויטל בצרפת, יחד עם עצורים אחרים שמיועדים להחלפה. מווינה, נסעה הרכבת דרך בודפשט, בלגרד, סופיה ומשם לאיסטנבול. החילופין בוצעו בבוספורוס. הניצולים עלו על רכבת באיסטנבול וזאת המשיכה בדרכה לבירות ומשם לתחנה האחרונה בחיפה. בתמורה, קיבלו הנאצים כמאה וחמישים אזרחים ממוצא גרמני כמחציתם אזרחים גרמניים מבין הטמפלרים בארץ ישראל וגרמניים שנעצרו בדרום אפריקה. רבים מקרב בעלי הדרכונים הבריטיים היו יהודים הולנדיים.ובאירוע בסינמטק השתתפו רבים מקרב דורות המשך של יהודים אלה. כאמור הסיפור התפרסם בשעתו. ומי שמתעניין ימצא שפע של חומר, על המבצע הזה, שהיה מורכב מאוד, מרתק מאוד.
באותו אירוע בסינמטק לפני שבועיים הייתה בין הקהל מרתה רביב, עורכת דין במקצועה. היא התבקשה לשאת דברים מכיוון שגם היא כילדה קטנה ואימה היו מועמדות להחלפה באותה עת, אך לא בטמפלרים אלא בשבויים גרמניים אצל הסובייטים. גם היא ואימה, גֶנָה, היו בברגן בלזן כמו העקורים מ"טרנספורט 222" אלא הוסעו בכוון הפוך לעיר וויטֶל בצרפת. ברדתה מן הבמה ניגשה אליה אישה ושאלה אותה: "האם את ידעת שיצחק כצנלסון היה בוויטל?" מרתה השיבה בחיוב. האישה הציגה את עצמה כמאיה ביירק-בן ציון וסיפרה לה שאימה דאגה להעביר את הכתובים של יצחק קצנלסון, המשורר הגדול של השואה, לארץ. בבית לוחמי הגטאות רשום שמה של רות אדלר כמי שהעבירה את היצירות, ואפשר שהייתה כאן העברת ביניים.
במחנה בוויטל הייתה גם בתו של אברהם שפירא, זקן השומרים, שקבלה חבילה מגֶנה פולקנפליק, ובה נעלים אדומות וצעיף משי לבתה ניצה שאותה שלחה לארץ ערב המלחמה כילדה. לימים היא התגוררה ברחוב שפירא בפתח תקוה, במרחק מאה מטרים מביתה של בתו של אברהם שפירא, שהייתה בעלת דרכון בריטי והוחלפה בעסקת השבויים עם הטמפלרים. וככה אנו מקבלים אשכול של סיפורים, כולל הסיפור של וויטל, משפחת פולקנפליק ומשוררה הגדול של השואה, יצחק קצנלסון.
|
||||||||||||||||||
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| טמפלרים תמורת ניצולים |
| תגובות [ 3 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| כותרת התגובה | שם הכותב | שעה תאריך | |||||
| 1 |
|
||||||
|
|
|||||||
| 2 |
|
||||||
| בלוגרים נוספים ברשת |
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

