אב שכול: אינני יודע איך אמשיך לחיות

אף אחד חוץ מהמשפחה השכולה איננו יכול לתאר לעצמו אפילו לא בחלומות הבלהות הקשים ביותר מה עובר עליה מאותו רגע נורא שנציגי צה"ל דפקו על דלת ביתם.

האבא, האמא, הסבא, הסבא, האחים, האחיות – כולם נשארים עם פצע מדמם ליתרת חייהם. הפרח שגדל והפך לוחם בצה"ל, גדע את חייו עוד טרם החל את מסגרת הקמת המשפחה האינטימית החדשה שלו, ועם הניגוד הנורא הזה שאפילו הטבע איננו יכול לעכל, צריכים יתר בני המשפחה להתמודד בכלים שטרם הומצאו על-ידי בני האדם.

האם באמת נפלו הבנים הטהורים הללו לצורך הגנת המולדת?

לדעתי (אותה הבעתי יותר מפעם אחת) – לא!!

חברו את כל נתוני המשוואה בה אנו חיים, במדינה הכאילו נאורה הזו ישראל, ולעולם לא תצליחו לשכנע אפילו לא את הטיפש ביותר שעשרות הנופלים חירפו נפשם למען ביטחון מדינת ישראל.

הסיבה היחידה שכל חברי הכנסת והממשלה אינם יושבים מאחורי סורג ובריח לכל חייהם – היא המנטרה שאיש אינו יכול לה: "במלחמות ישנם קורבנות. אין מה לעשות".

אני מסכים בהחלט עם האקסיומה שאומרת שכאשר "משחקים" באש יהיו תמיד נפגעים למרות כל אמצעי הזהירות - אבל כל הוויכוח הזה נוטה לכיוון כסתח"י ורחוק אלפי שנות אור מהאמת הנמצאת ממש מתחת לאפנו.

קבלו את המציאות שכמעט כולנו מנסים לא להתמודד איתה ברצינות.

מה היה ערב המבצע/מלחמה הזו שקראו לה קופירייטרים "צוק איתן"?
שום דבר חדש, והכל "זרם" בדיוק כמו לפני שנה, שנתיים, שלוש... ואם תרצו עד יום כיפור 1973.

מחדל המנהרות

כמו שבערב מלחמת כיפור ישבה בירושלים ממשלה מושחתת (מהשמאל) שנס הפוליטיקה הרעה הוא הדגל שלה, כך ישבה ערב מבצע "צוק איתן" ממשלה מושחתת אחרת (מהימין) שגם לה הנס היחיד שמנחה אותה הוא הפוליטיקה ורצון ההישרדות בכסאות עור הצבי, המשכורות המכובדות, ההטבות והפנסיה שמרפדות אותם לכל חייהם. מעבר לכך... שום דבר.

לא אחריות לביטחון אזרחי ומדינת ישראל.

לא תכנון הכלכלה ומציאת מקומות עבודה למאות אלפי המובטלים.

לא חינוך ותרבות שתשלול מצב בו במקום ספרים יהיה סכין לכל תלמיד.

לא... לא... לא... ורק כן אחד: מה עם הסקרים שמוכיחים כי גם בבחירות הבאות ניבחר מחדש?

רוב עם ישראל מעדיף לבכות על המתים, לספר על סיפורי הגבורה (על גבורתם של הנופלים אין איש מטיל ספק), להתגעגע ולקוות שלמרות הכל הוא יחזור ויעמוד בפתח... לבקר משפחות שכולות ולנסות לנחם אותן (אין נחמה...) – כאשר נמנעים בצורה לא טבעית ובלתי מובנת לחלוטין להתמודד עם האמת המרה שקטפה את הבן והניחה אותו בתוך האדמה כשמעליו לוח שיש.

האמת מזעזעת.

פוליטיקאים בגרוש שנבחרים כפי שכבר אמרתי כדי לשרת את עם ישראל, פושעים בתפקידם ולמעשה לא עושים דבר מרשימת המטלות שהחוק הטיל עליהם.

הם לא בדקו בתקופת הרגיעה את קווי הגבול ולא עמלו מבוקר עד ליל למנוע כל אפשרות של חדירת האויב שכל מטרתו להרוג בנו – ואם אפשר בכמה שיותר אכזריות. סיפור מחדל המנהרות (בין אם ידעו על קיומן ובין אם לאו) מוכיח שכל השאננות הזו גובלת בפשע נוראי כלפי אזרחי מדינת ישראל. האם מישהו מאלה הקרואים מנהיגים יתן על כך את הדין? התשובה המזעזעת היא לא מוחלט. אינני מתכוון שיווצרו התנאים הפוליטיים שתקום ועדת חקירה ובבוא היום יעשו להם "נו נו נו" – ובזה תם "עונשם". אינני מבין מדוע פושעים אלה אינם עומדים כבר היום לדין, בפני שופטים עם עדים, הוכחות וכד', וששם ייגזרו דינם ועונשם? אינני מבין מדוע במקום כל הפרוצדורה השמורה לפושעים פליליים "רגילים" שפגעו "רק" באדם או שניים לא יחול אותו דין על אלה שפגעו במיליוני אזרחי מדינת ישראל? יותר מכך אינני מבין מדוע אותם פושעים שאינם נותנים את הדין על מעשיהם ומחדליהם, עומדים אוטומטית לבחירה מחודשת ו"חגיגת הדמוקרטיה" ממשיכה מאותה נקודה שעמדה בה לפני המלחמה הנוראה, ורק המתים הטהורים הללו שאימללו משפחות קרועות ליתרת חייהם – הלכו לבלי שוב.