האופוזיציה הלוחמת

המצור הימי על עזה היה טרם המלחמה. הפלשתינים בשיחות המתנהלות בקהיר דורשים הסרת המצור הימי. אינני מצפה שאיש הבית היהודי ייתן את הסכמתו לבקשה זו, גם לא דדון ולא מירי רגב. אך לא צפיתי, שנציג בכיר של מפלגת העבודה, ח"כ עמר בר-לב, בוועדת החוץ והביטחון יעלה שלל נימוקים מדוע אסור להקים נמל בעזה.

עמר בר לב הצטרף לגישה, המבקשת להנציח את עזה בעליבותה הכלכלית, עליבות שרק יכולה להצמיח עוד ועוד קיני שנאה חסרת מעצורים של הרג וקטל עם עטיפה של קנאות דתית חשוכה ואימתנית בממדיה.

חבל שנציג האופוזיציה לא הפנים, שהאינטרס הישראלי מחייב, שבגבול עם מדינת ישראל תהיה מדינה עצמאית מבוססת כלכלית ולא מוכת 50% מובטלים.

נמל, פתיחת מעברים לסחר חופשי עם העולם יש בהם כדי להוות את החמצן לפיתוחה של רצועת ארץ, שהיא אולי הצפופה ביותר בעולם.

מציאות של עוני ודלות

הייתי מקבל דרישה לפיקוח בינלאומי, האוסר הכנסת חומרי לחימה. אינני מקבל נחרצות גורפת של התנגדות להנחת נדבך אחד מהנדבכים הנחוצים להפוך מציאות של אזור מוכה עוני לאזור העולה על דרך של רווחה כלכלית,

צר לי, שנציגי האופוזיציה כעמר בר-לב בוועדת החוץ וביטחון יחד עם שלי יחימוביץ, שהתמידה בקנאות רבה מעל כל במת תקשורת להביע התנגדות לאפשרות שעזה תהיה ככל עיר בעולם המפותח. צר לי, שתפישת הביטחון של נציגי כביכול האופוזיציה מבקשים להנציח מציאות של עוני ודלות בעזה,

מציאות של חממה לתנועות דתיות קנאיות, להצמחת דור אחר דור של שנאה חסרת מעצורים.

קואליציה ואופוזיציה צריכים לשאול מה יצמח אחרי המלחמה בשג'עייה, כשעליה נורו 600 פגזים בשעה וברפיח כ-1000 בשלוש שעות.

זה לא אינטרס ישראלי שעל גבולה יפרחו תנועות נקם, שרק יכינו את הסיבוב הבא, כשכל סיבוב תובע יותר ויותר קורבנות אדם משני עברי המתרס.

נמל ימי ואווירי ופתיחת המעברים היבשתיים תוך כדי פיקוח בינלאומי מוסכם הוא אינטרס ביטחוני ישראלי. המצור הימי, היבשתי והאווירי שהיה נהוג עד המלחמה למעשה מיקם את ישראל בעמדת שליטה על עזה. שליטה שלא הוכיחה את יעילותה, שליטה שגררה אותנו לעימות דמים מיותר.