מסריח ולא כשר

תיפקודם של המגישים והעורכים באמצעי השידור "הממלכתיים" שובר כל יום שיאים חדשים במעבר מעיתונאות אמיתית אל קידום מדיניותם ההרסנית של פרס ב' ופרס א'. אותם אמצעי שידור שהתקרנפו למען אוסלו ולמען גדר "הביטחון" עושים היום שעות נוספות למען "ההינתקות", כלומר למען גירוש יהודים מבתיהם בארצם בגלל היותם יהודים. יום השידורים היום (20.03.05) בקול ישראל (?) סיפק דוגמאות נוספות לכך.

בתוכנית "עניין אחר" בין 08:00 ל-10:00 ניתנה במה נרחבת לאחד מרבי-המסיתים של השמאל הקיצוני, יריב אופנהיימר, אשר בערב הקודם קרא - בהפגנת המיעוט הקורא לעצמו רוב - למלחמת אחים. המראיינת לא הקשתה עליו בעניין הכרזתו על מוכנותם של המיליטנטים מ"שלום עכשיו" לפתוח במלחמת אזרחים. גם היועץ המשפטי לממשלה וגם משטרת המחשבות של ציפי לבני קרוב לוודאי לא ינקפו אצבע במקרה זה. כל השיחה הנינוחה עסקה במספר המשתתפים בהפגנה אבל לא בתוכנה המסית.

בתוכניתו של גבי גזית בין 10:00 ל-12:00 עסק המגיש "הממלכתי" בסוגיית החלטתו של ח"כ אפי איתם להתגורר בגוש קטיף. למותר לציין שחד-צדדיותו של האיש והזדהותו הפוליטית עם מחנה "השלום" בלטו הן מנוסח שאלותיו למשפטנית שאותה ראיין והן מן החיוך הלעגני שנשמע בקולו. כמובן שאיש "התקשורת החוקרת" לא מצא לנכון להזכיר את אותם ח"כים מן השמאל הקיצוני שנהגו לעלות לרגל אל רב-המרצחים ערפאת בשבתו במוקטעה, תוך התעלמות ממערכת הביטחון של מדינת ישראל. בסוף הדיון פסק האיש פסק הלכה לפיו מעשהו של איתם "כשר אבל מסריח". האם תפקידו של "עיתונאי" ברשות השידור "הממלכתית" לתת ציונים לנבחרי העם?! למותר לציין שאין הוא היחיד בין מגישי תוכניות האקטואליה בקול ישראל הנותן דרור לדעותיו הפוליטיות החד-צדדיות, מצב שהוא בבחינת מסריח ולא כשר.

לפני כשבועיים עסק האיש בעניין זכותו של יגאל עמיר להתייחד עם בח"ל לריסה טרימבובלר, ולא נחה דעתו עד שנתן לה ציון: "הפסיכית הזאת". ללא קשר למעשהו של יגאל עמיר, רוצח הוא רוצח הוא רוצח, וגם לרוצחים יש זכויות אדם מסוימות. אפילו "העיתון לאנשים חושבים" תקף בצדק את פסיקת בג"צ שאסרה על השניים להתייחד. אבל, מסתבר שהן בתקשורת הישראלית והן במערכת אכיפת החוק יש רוצח ויש רוצח. את הרוצח יגאל עמיר רודפים גם בכלא שבו הוא נמק, אבל הרוצח מרואן ברגותי ממשיך לנהל את ענייניו הפוליטיים והתקשורתיים מתוך ה"כלא", כשהוא מחלק ראיונות ונפגש עם מחבלים אחרים, ואין פוצה פה ומצפצף. ככה ייעשה לאיש אשר פרס ב' ופרס א', בגיבוי התקשורת המגויסת, חפצים ביקרו.

ב"יומן הצהריים" בין 12:00 ל-14:00 הוקדש פרק להחלטתם של הח"כים אפי איתם ואריה אלדד להעתיק את מקום מגוריהם לגוש קטיף. ומי הוזמן לדון בעניין? 2 ח"כים של השמאל הקיצוני והפרשן המשפטי של קול ישראל, שדעתו כדעתם. ח"כ זהבה גלאון אמנם דיברה באופן סביר והגנה על זכותם וחסינותם של הח"כים לפעול. לעומתה, ח"כ אבו וילן, מי שהסית בראיון נרחב ל"הארץ" (אוגוסט 2004) להשתמש בנשק חם כדי לפגוע באזרחים יהודים, אבל היועץ המשפטי לממשלה בחר להעלים עין מכך, נשאר נאמן למסורתו המיליטנטית. למען "האיזון הקדוש" ניתן גם למשה נגבי לתקוף את החלטתם של אותם ח"כים מהימין למחות נגד גזרת "תחום המושב", מעשה שאילו נעשה במדינה אחרת כלשהי היה מוגדר, בצדק, כאנטישמיות.

בישראל האורווליאנית של שרון, שבה מי שאינו הולך בתלם הטרנספר מוקע כמסית וכקיצוני, צפויים שיאים נוספים של צביעות ושל רוע, לפני שייסתם הגולל על סיוט "ההינתקות" והמדינה תחזור לסדר היום הציוני, היהודי והדמוקרטי, שבו כבוד האדם וחירותו נשמרים גם אם אותו אדם הוא יהודי.

_________
הכותב הנו יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי