לסקרים אין משקל

הבחירות בסקוטלנד בשאלה אם להיפרד מבריטניה הגדולה ולהישאר סקוטלנד הקטנה, הסתיימו בתוצאה ברורה. במשך ימים אחדים לפני הבחירות, עצרו כל אמצעי התקשורת בארץ את הנשימה, חדלו לרגע לפחוד מדאעש וכולם שידרו את תוצאות הסקרים, שהצביעו על שוויון. לפעמים דיווחו על יתרון קל לפורשים ולפעמים על יתרון זעום לנשארים. אחרי שפורסמו התוצאות - 55% מהסקוטים מתנגדים להינתקות - יכולנו לחזור ולפחוד מדאעש.

ישבתי עם חבר, כלכלן, ובעת הרמת כוסית קפה לקראת השנה החדשה, שאלתי אותו על הסקרים. האיש, שסטטיסטיקה היא מקצועו השני, זרק כל מיני מונחים מקצועיים, שחלפו לי ליד האוזן, והתמקד במונח אחד חשוב: טעות דגימה. לדוגמה, אם טעות הדגימה היא 4%± ותוצאות הסקר הן 50%-50%, יש אפשרות שהתוצאה תהיה 54% או 46%. אם המדגם בן 500 איש, כמקובל, טעות הדגימה היא אפילו 5%± והטעות עלולה להיות גדולה יותר.

האמת, לא שאלתי אותו בגלל התעניינותי בסקוטלנד. בריטניה האנטישמית אינה עומדת בראש מעייני. אותי מעניינים הסקרים בישראל. אלה, שמעוררים את סקרנותנו בכל ימות השנה ובמיוחד ערב בחירות. העתונים והטלוויזיה מראים לנו מי עלה ומי ירד ואין לנו דרך לבדוק את זה, אלא בתוצאות הבחירות. אז קבלתי ממנו הסבר, שטעות של חמישה אחוזים היא סבירה לחלוטין לסטטיסטיקאים. היא לא כל כך סבירה לציבור הרחב ולי.

בהרצאה שנשא חתן פרס נובל, פרופ' ישראל אומן, במאי 2006 הוא גילה עוד טפח מתעשיית הסקרים וטפח זה לא כל כך סימפטי.
פרופ' אומן כיהן בוועדה ממשלתית כלשהי והיו"ר החליט לערוך סקר דעת קהל. נערך מכרז בין מכוני סקרים וכמה סוקרים ידועים הופיעו בפני הוועדה ושאלו מהן התוצאות הרצויות, כדי שיכינו את שאלות הסקר בהתאם...

אני מקווה שהמצב השתנה, אבל סקפטי למדי. הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה נערכו לפני זמן לא רב ובעקבות הסקרים, הצוות של ח"כ שלי יחימוביץ' חזה לה הצלחה. היו"רית הסתובבה מלאת ביטחון עד שבוז'י הרצוג לקח ממנה את המפלגה. הדוגמה הקלאסית היא כמובן, הבחירות של שנת 1996: כל הסוקרים חזו ניצחון לשמעון פרס. תוצאת האמת הייתה ניצחון של בנימין נתניהו בהפרש זעום. זכורה לטוב הופעתו של חיים יבין במבט: "מהפך!"

טעות הדגימה הייתה גורם מהותי ביום הכיפור של הסוקרים.

מסקנה שלי - סקר לא שקר, אבל לא כל כך אמין.