|
|
לפיד הרוויח ממחאת האוהלים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
כשכתבתי על פגישותיי עם ישראלים הגרים בברלין קמו הציונים אולטימטיביים ושפכו את זעמם על הכותב ועל עצם התופעה של בריחת צעירים מן הארץ בגלל חוסר יכולתם להתפרנס בכבוד מיגיע כפיהם.
כרגיל במחוזותינו, מטיפים וסתם בורים ועמי ארצות שכל מלאכתם לבוז, לנסות ולהשפיל, הזדרזו לגנות את התופעה במקום לנסות להתמודד עמה למען הדור הצעיר לא ימצא את עצמו במקומות שבהם אף אחד מאתנו לא רוצה. והנה בא פרופ' טרכטנברג ושופך קיתונות של זעם על מדיניותה הכלכלית של ממשלת ישראל, וודאי של שר האוצר הנלחם כאריה כדי להנציח את המצב הקיים, על-אף הצהרתו של סינדרום ברלין צודק.
אז אם הצעירים הישראלים ברחו לברלין משום שכאן יוקר המחיה בלתי נסבל ומוצרי צריכה בסיסיים המיוצרים בארץ זולים בעשרות אחוזים בברלין, מדוע שר האוצר אינו מתערב ועוצר את הגזל והשוד לאור היום המתרחש במדינה? הוגי התוכנית הכלכלית להצלת הצעירים ומעמד הביניים וטרכטנברג בראשה, נואשו, נכזבו, רומו.
המרוויח הגדול ממחאת האוהלים של 2011 הוא שר האוצר עצמו. ללא אמונתם התמימה אך הבלתי הגיונית של המוחאים, לפיד ומפלגתו לא היו זוכים במתנה השווה 19 מנדטים. היו שהזהירו שהשלטון יעשה הכל כדי לדכא את המחאה, כדי לשקר ולצאת מנצחים על החלשים, אך אוזניים החרישו, השכל פסק מלחשוב והרגש גבר על הכל. התוצאה מונחת בפנינו.
השקר הגדול הוא שהצעירים בברלין עזבו את הארץ בגלל סל מוצרים זול יותר. שקר וכזב. רק מי שכוונתו להשחיר את פניהם יטען זאת. הם עזבו בגלל סיבות נוספות רבות. הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה כמעט חינם כי גרמניה מעוניינת במוחות טובים.
התמורה בעד העבודה היא ראויה ומאפשרת לסיים את החודש מבלי להיכנס לחובות לבנקים המרווחים מיליארדים בגלל גזל האזרחים. הזוגות הצעירים בברלין מסוגלים לשלוח את ילדיהם למערכת חינוך מסודרת, חינם אין כסף, שיש בה הזנה ודאגה מתמדת לתלמידים. הצעירים בברלין מסוגלים ללכת לבתי הקולנוע ולשלם מחירים סבירים ביותר. כך גם לשבת במסעדות מבלי להרגיש שפשטו את עורם עבור ארוכה משביעה. את כל אלה הם אמורים היו לקבל כאן, במדינה שבה הם נולדו, שבה הם שרתו בצה"ל, שבה המשפחות שלהם. כן, הם לא עזבו מתוך נוחות ורצון לחיות חיי מיליונרים אלא חיים בכבוד, חיים שיש בהם תקווה להם ולדור ההמשך. ברלין זו ברירת מחדל.
כלכלתה של ישראל מעוותת ובלתי הגיונית. אין תחום שבו המחירים אינם מעמירים אל-על כי האזרחים משתפים פעולה ומוכנים לספוג כל בצע כסף. מחירי המזון גבוהים עשרות מונים מבכל מקום אחר, אך רק אלה? מחירי הדירות בשמיים. שכר הדירה במרכז הארץ דמיוני.
הפריפריה מוזנחת ועזובה. מי שרוצה לנסות ולשפר את עתידו אינו יכול אלא לחפש עבודה במרכז הארץ כי בפריפריה אין כלום.
למנכ"לים ופקידים בכירים ולמקורבים פוליטית מותר להרוויח משכורות דמיוניות בהשוואה לכל מדינה מתוקנת אחרת. לעובדים אסור להרוויח אלא משכורות מינימום, משכורות ממוצע המותירות את העובדים ללא כל אפשרות לתכנן את חייהם כמה שנים קדימה.
הפנסיונרים מן השורה בקושי מתקיימים כי בקופות הפנסיה בוצע שוד שלא היה כדוגמתו. מערכת החינוך סוחטת סכומי כסף אדירים אך החלוקה בלתי שוויונית בעליל. מערכת הבריאות הופרטה וכל אדם הנזקק לה ובידו הפרוטה אינה מצויה נידן לסבל. ועוד כהנה וכהנה דוגמאות. אלה הסיבות שגללן הצעירים מחפשים את עתידם וביטחונם הכלכלי בחו"ל ולא בגלל היותם "נפולת של נמושות".
בעזרת תקנות, חוקים, הפעלת אמצעי דיכוי והפחדה, מעצרים ומאסרים, ממשלות ישראל הצליחו לחנוק את המחאה החברתית. הפוליטרוקים של הממשלה, שליחיה ושריה הם אלה אשר השתיקו את המפגינים. אלא שלא לעולם חוסן.
בצורה חוקית ודמוקרטית, על הציבור הרחב לצאת לרחובות בהמוניו כדי לדרוש את אשר מגיע לו בדין. לא יעזרו ההבטחות של השרים ולא של מיני אינטרסנטים המרווחים מיליארדים בעקבות ניצול ציני ובוטה של שתיקת הכבשים. ישראל אינה מחוץ להיסטוריה. רבות הדוגמאות של עמים אשר היו מוכנים לגלות סבלנות אין קץ, אך כשהקש שבר את גב הגמל, ההמונים יצאו לרחובות. גם אם ניסיונות נוספים ייכשלו, המחאה תגיע להיקפים שאף אחד לא תיאר לעצמו. הו אז לא יעזרו יותר התרגילים הפוליטיים, הנאומים הריקים מתוכן, ההבטחות הכתובות על הקרח. בסוף, כך יש לקוות, שהנאנקים ישלחו הביתה את השחצנים והאטומים המנהלים את כלכלת ישראל. הגזל והשוד של האזרחים אינם גזירת שמיים. כן אפשר!
