הלחי השנייה

תעודת עניות

הרתיעה ממוגבלים, הקיימת עדיין בקרב הציבור הישראלי, גם בשנות האלפיים, היא תעודת עניות לחברה. כפי שפורסם לאחרונה בסקרים, למרות שיפור מה, רבים נרתעים ממגורים או עבודה בקרבת מוגבלים, ושוללים זכויות יסוד מהם - דוגמת הקמת בית וזכות הצבעה בבחירות.

המוגבלים הם אנשים חמים, טובי לב, אוהבים ותורמים לקהילה (במיוחד בסיוע לקשישים). בהדרכה מתאימה הם מגיעים לרמת תפקוד סבירה. יתרה מכך, הם מצטיינים בכישורים אומנותיים ויצירתיים. החברה נשכרת אפוא משילובם, לא פחות משהיא מסייעת לשיקומם.

הגיעה השעה להשתחרר מדיעות קדומות כלפי המוגבלים, ולהתייחס אליהם כאחד האדם, מה עוד שאיש אינו חסין מהולדת חריגים במשפחתו, והוא עלול למצוא את עצמו בעבר השני של המתרס.

הוזלת סל בריא

תוכניתו של שר האוצר, יאיר לפיד, לסבסד לחם מלא, במסגרת הוזלת סל מזון, היא תוכנית נכונה. היא עולה בקנה אחד עם מגמת המזון הבריא, שחדרה לבתי הספר, לצבא ואפילו לכנסת.

הוזלת הלחם המלא, במקום הלחם התעשייתי לסוגיו, במחיר שווה לכל כיס, תאפשר גם לשכבות החלשות ליהנות ממנו ולהיות בריאים. ראוי להמשיך במגמת הסבסוד של מוצרי מזון בריאים נוספים, למען בריאות הציבור ורווחתו. ובא לציון גואל.

להקת לפיד

בימים אלה מתקיימת ההצבעה לתקציב המדינה, והפרומו לא איחר לבוא. להקת לפיד, על דובריה הנאמנים הבלתי רשמיים - סגן שר האוצר, מיקי לוי, שר החינוך, שי פירון, ואפילו שרת הבריאות, יעל גרמן - התגייסה למשימת ההסברה. הדוברים דיקלמו היטב את מה שהבוס הגדול הכתיב להם, ובלהט רב הסבירו לציבור שמדובר בתקציב טוב לחלשים ולמעמד הביניים, אשר יניע את גלגלי הצמיחה והמשק.

אז איך זה שכל הכלכלנים המומחים סבורים שהתקציב (ובכלל זה הבייבי של לפיד - חוק מע"מ 0') גרוע, ורק שר האוצר מנפח את חזהו מגאווה ומתהדר בו כטווס בנוצותיו? לפי הסקרים, המצביעים על התרסקות השר ומפלגתו, אכן מתברר שהציבור לא קונה את הסחורה. לפיד מתגלה כטירון כלכלי ופוליטיקאי קטן. האם לא כדאי שהשר יפרוש, ויחזור לחממה הטבעית שלו - התקשורת?

יד קשה

מהומות הערבים, המשתוללות במחוזותינו, מוכיחות בעליל עד כמה ביקורו של הנשיא, ראובן ריבלין, לא מכבר בכפר קאסם היה מיותר. אחרי אינספור התנצלויות של הממשלה וצה"ל על הירי השגוי בכפר בשנות החמישים, ואפס התנצלות ערבית על הטרור הערבי הבלתי פוסק, וקורבנותיו הרבים, במשך שישים שנות קיום המדינה, הוּכח, כי על-פי המנטליות הערבית, ככל שהממשלה מושיטה לערבים את הלחי האחת, היא סופגת יותר מכות בלחי השנייה.

גם הטענה, ששיפור תנאי החיים של האוכלוסייה הערבית יביא להפסקת ההתפרעויות בקרבה, אין לה שחר. לא סוד הוא שישראל היא גן עדן לערבים במזרח התיכון, והם מנצלים היטב לרעה עובדה זו. גם בירושלים, מוקד המהומות, הן לא פסקו לאחר שראש העירייה, ניר ברקת, שיפר במידה רבה את התשתיות במזרח העיר. תשאלו את המומחים, המודים כי ככל שהממסד נותן להם יותר, כך האוכלוסייה היהודית חוטפת יותר. הפתרון למיגור הטרור הערבי הוא יד קשה בלבד.

פסוקו: מצב האֵימה

מהומות הערבים: בִּיבי בּוּם
בִּיבי לַנְד
המשטרה עובדת מסביב לַשאוֹן
מיהו ערביולוג?

עולים על הגל: הקברנים לַמַּדים?

הדבר הבא: קפה בים ב-5 שקלים? חוֹפִיקס