בעקבות הפרסום בתוכנית "עובדה", בה נטען שהשב"כ התריע מפני מלחמה בעזה בקיץ, דבר שהצבא מכחיש, שלח בני גנץ לבנימין נתניהו מכתב תלונה נגד יורם כהן. לפי התוכנית, גורמי שב"כ התריעו כי החמאס חופר מנהרות התקפיות לשטח ישראל, בעוד שצה"ל מכחיש שהיו התרעות כאלו. על זה צריך לומר שני דברים;

דבר ראשון: בעידן הנוכחי, כאשר הכל ממוחשב ומתועד, אפשר בקלות לדעת את האמת. דבר שני: האשמות כאלו לא צריכות לצאת לתקשורת. ברור שמישהו מבפנים בחר לדווח על כך כדי לערער את המערכת. עימותים במערכת הביטחון צריכים להיפתר בתוך הבית והגורמים המעורבים חייבים לסיים אותם במהירות, לאור השליחות הציבורית שלהם לביטחונה של ישראל.

עוד בנושא "צוק איתן". משה יעלון הודיע השבוע, כי בעקבות המבצע לא יקוצצו התקנים של רכזי הביטחון ברצועת עזה. ההחלטה התקבלה לאחר דיון של שר הביטחון עם גורמי צה"ל ולאור דרישות התושבים.

נשאלת השאלה: מה היה קורה אם המבצע לא היה מתקיים עכשיו? האם עדיין היו מקצצים בתפקידים של רכזי הביטחון? נראה שכן, הרי כל הסיבה לכך שביטלו את הקיצוץ היא מבצע "צוק איתן". התפקיד הזה חשוב לביטחונם של תושבי הרצועה, והעובדה שהמבצע התקיים לא אמורה לשמש כסיבה להשארת הרכזים. הסיבה היחידה להשארת הרכזים היא ביטחון התושבים.

בשבוע שעבר (7.11.14) תקף חיל-האוויר האמריקני שיירה של דאעש בצפון עירק. לפי הדיווח, השיירה כללה בכירים מהארגון, כולל ה"חליף" אבו בכר אל-בגדדי. אין דיווחים רשמיים על מה שעלה בגורלו של אל-בגדדי, ואפילו מה שנראה בהתחלה כהודאה רשמית מצד דובר הארגון, התבררה כזיוף.

מה יעלה בגורל דאעש אם אל-בגדדי באמת נהרג? הדבר יהווה מכה אסטרטגית לארגון, אבל רק לטווח קצר. ישנן כמה סיבות להרג שהריגת בכירים לא מועילה לטווח הארוך. קודם כל, תמיד יכול לבוא מישהו יותר קיצוני. ישראל למדה זאת על בשרה לאחר חיסולו של מזכ"ל חיזבאללה הקודם, עבאס מסאווי, דבר שהביא לראשות הארגון את חסן נסראללה. דבר שני, דאעש רגיל לדברים האלה. מאז הקמתו מנהיגיו השונים חוסלו. למרות זאת, הארגון תמיד ידע להתאושש ולבצע תקיפות נוספות. לבסוף, הדבר הכי חשוב הוא התמיכה שהארגון זוכה לה וההיררכיה שלו. התמיכה תמנע מהארגון ליפול, וההיררכיה תאפשר את עלייתו של מנהיג חדש.

הלחימה נגד דאעש נמשכת כבר שנים, למרות שהוא עלה לתודעה הציבורית רק ביוני האחרון. חיסול מנהיגיו ותקיפות אוויריות לא עצרו ולא יעצרו את הארגון. הדבר היחיד שעוד יכול לעבוד הוא תקיפה קרקעית כוללת נגד הארגון. הבעיה היא שחוץ מעירק, איש לא מוכן לעשות את זה.

ההפצצות נגד דאעש נמשכות, למרות שלא נראה שיש להן השפעה רבה. טורקיה, שהתבקשה שוב ושוב להשתתף בקואליציה נגד דאעש, ממשיכה לסרב. טורקיה יכולה להיות בעלת ברית חשובה בקואליציה נגד דאעש, בגלל קרבתה הגאוגרפית לסוריה ולעירק, בהן דאעש פועל. אולם, ישנם דיווחים לפיהם טורקיה לא רק נלחמת נגד דאעש, אלא אפילו מסייעת לארגון.

גורם מהארגון שערק סיפר, כי קבוצת הלוחמים אליה השתייך הייתה צריכה להגיע לאזור קרבות בצפון סוריה והם עברו לשם דרך טורקיה. השומרים הטורקים סימנו להם ממגדלי התצפית מתי לעבור, וכך יצאו הלוחמים מסוריה, נכנסו לטורקיה ונכנסו בחזרה לסוריה. הסיבה שטורקיה עזרה לאותם לוחמים, לפי הדיווח, היא שדאעש נלחם גם נגד הכורדים, יריביהם של הטורקים.

טורקיה היא חברת נאט"ו היחידה שאינה חלק מהקואליציה נגד דאעש. היא גם לא הייתה חלק מהקואליציה האמריקנית בפלישה לעירק בשנת 2003. לאור דברים אלו, למה פשוט לא מעיפים את טורקיה מנאט"ו? הסיבה מאוד פשוטה: אי-אפשר לעשות זאת. אין חוקים המדברים על הרחקת מדינה מחברות בנאט"ו, רק המדינה המדוברת יכולה להחליט שהיא אינה רוצה להיות עוד חברה בנאט"ו. מדינות המערב נאלצות לנשוך שפתיים ולהתמודד עם טורקיה שמתנגדת לעזור נגד דאעש, ואולי אפילו מסייעת לו.

מעבר לגבול עם טורקיה, בסוריה נערכים כעת קרבות מכריעים בצפון המדינה ובדרומה. מצפון כוחותיו של באשר אסד צוברים תנופה, בעוד שגורמי ג'יהאד צוברים את התנופה בדרום. מי שצובר את התנופה בדרום הוא בעיקר ג'בהת אל-נוסרה, הסניף של אל-קאעידה בסוריה. לאחרונה דווח, כי מתקיים מו"מ בין דאעש לאל-נוסרה לגבי שיתוף פעולה, למרות יריבות העבר. שיתוף פעולה כזה ביניהם יהווה איחוד כוחות בין שני גורמי האופוזיציה החזקים והמשמעותיים ביותר בסוריה. דבר זה לא רק יסכן את המשך שלטונו של אסד, אלא יהווה גם איום משמעותי על ישראל, לאור הקרבה של אל-נוסרה לרמת הגולן.