איך אבדה תקוותנו

הציונות עקרה את הגולה מליבותיהם של רבים אשר מאסו בחיי האי-ודאות, מפרעות ואנטישמיות, והחליטו לעשות מעשה: לכונן מחדש את המדינה היהודית במקום הטבעי ביותר עבור היהודים: ארץ ישראל.

צעירים חסרי כל לצד משפחות, חלוצים לצד משכילים וסוחרים, החלו לעלות לארץ. לא רעיונות משיחיים, לא געגועים להר-הבית, הניעו את הציונים לעלות אלא הרצון לכונן מדינה ליהודים, ככל מדינות העולם, מבוססת על ערכי הדמוקרטיה ושואבת את מיטב המסורת היהודית. הציונים לא הודרכו על-ידי תיאולוגיה יהודית אלא אידיאולוגיה לאומית צרופה. ישראל קמה כמדינת לאום יהודית-תרבותית, דמוקרטית במהותה ופתוחה לתרבויות העולם הנאור.

המדינה היהודית הציבה בפני יהודי העולם תקווה לחיים טובים יותר, חיים של חרות מדינית ותרבותית, הגשמת המאוויים הלאומיים והשתחררות מן הסכנות האורבות להם בגולה. התקווה, המנון המדינה, נועד לסמל את כמיהתם של היהודים ברחבי העולם לחיים בטוחים יותר, מאושרים יותר, חיים של בני חורין.

מי שעיניו פקוחות ואוזניו קרויות למסרים המועברים על-ידי מנהיגי ישראל כיום אינו יכול שלא לשאול את השאלה המתבקשת: לאן נעלמה התקווה? לאן נעלמו האידיאלים הציוניים האמתיים? כי המסר של קברניטי המדינה הוא מסר של ייאוש, של רע ועוד יותר רע, של אינדוקטרינציה מטופשת, של עם לבדד ישכון, של סכנת הכחדה. מנהיגי היום מובילים אותנו אל ימי האתמול, אל ימי המאורעות, אל המשיחיות המזויפת פרי מוחם של קומץ אנשים שטופי מוח ופנטים חסרי תקנה.

הקיצוניות מעוורת ומובילה לאסון. לשם מובילים מנהיגנו. אין שום דרך אחרת להסביר את הדהירה המטורפת של כמה קברניטים אל עבר פי התהום. אין תחום מתחומי החיים שלא נגוע בטמטום ושגעון גדלות, בשנאה יוקדת והבטחות שווא.

אנשים סבירים, מן היישוב, המבינים דבר או שניים המזהירים מפני מלחמת דת בלתי נשלטת, נדחקים מפני חוטובלים, רגבים אריאלים או בנטים הזויים. הר-הבית זה הדבר הדחוף ביותר עבור הישראלי המצוי. להתפלל בהר-הבית בכוונת מכוון ולהצית אש שתכלה כל חלקה טובה זה צו השעה מבחינתם של שטופי המשיחיות. רק הם יודעים את האמת, רק הם מדברים ישירות עם ריבון העולמים, רק הם הדתיים האמתיים. מי שמעז לפצות פה ולצפצף הופך אויב העם. גידופים, קללות, השמצות, איומים, ומה לא? עבור אלה כל עימות הוא גאולה. הם יודעים היטב מה תהיה התוצאה, הם הנביאים.

כל המומחים, כל המשפטנים, כל מביני המצב דורשים לא להתגרות שוב בחקיקת חוק הלאום. מבן-גוריון ועד היום, כולם היו טיפשים ולא הבינו שחוק הלאום יגאל את העם היהודי מייסוריו. רק נתניהו וחבריו המשיחיים מבינים זאת. והם ממשיכים בדרכם ותרועות התומכים בקרב הציבור מלוות אותם בדרכם אל התנגשות מיותרת. ישראל בעלת רוב יהודי היא עובדה קיימת. מדוע צריך להעמיד את העובדה הזו במבחן שאין לו כל תכלית אלא התגרות?

חוקים בלתי דמוקרטיים בעליל המחפשים בכל דרך לסתום פיות מוצעים, חדשים לבקרים, על-ידי מיני לאומנים קיצוניים. אין מי שיעצור אותם כי הם הרוב ובשם הרוב מותר להם לעשות כל דבר.

הקיצוניות הזו מובילה להתנגשות עם אומות העולם. עבור הקליקה שטופת המוחין כל המדינות בעולם אנטישמיות, אנטי-ישראליות, אנטי ועוד פעם אנטי. אין זה משנה שאותן מדינות מערביות, וודאי ארה"ב ומדינות אירופה סוחרות עמנו, מסייעות לנו ביטחונית ומדינית בעת מצוקה. עובדות אלה אינן חשובות בעיני הרגביסטים והבנטיסטים והחוטובליסטים ושקדיסטים. אל תהמרו את פיהם כי בליסטראות שנאה יורו כלפיכם. הם נולדו לשלטון, הם המבינים האולטימטיביים, הם ועדר תומכיהם השדופים והחלולים.

לא מהן יש ללמוד מהי אהבת הארץ. לא הם ילמדו אותנו שיעור בציונות. די. שבענו מדברי הבלע שלהם ושל תומכיהם. כמותם, ההיסטוריה היהודית מלאה. כמותם היו שהביאו אסון על העם היהודי. גם הסיקריים סברו שמעשיהם יביאו גאולה. לבסוף, הביאו לגלות ארוכה. מלחמות היהודים לא היו פחות נוראיות ממלחמות הגויים. זו עובדה שאינה מוצאת חן בעיני המשיחיים מכל סוג שהוא. ראוי שיפשפשו בדפי ההיסטוריה היהודית וייווכחו מה גדולה הייתה תרומת דומיהם מאותם הימים לחורבן העם היהודי. יש לקוות שידם תהיה על התחתונה. זו גם התקווה של השפויים.