|
|
יאיר לפיד. מי באמת מנותק? [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
פוליטיקה שונה מתעשיה ומסחר, בתעשיה ובמסחר מרבית השיקולים הם שיקולים עסקיים תכלס, ההירארכיה ברורה בדרך כלל, הנושאים שחשובים לבוס, הם אלה החשובים לכל הארגון, הבוס אומנם יתייעץ אך בסוף היום הוא תמיד צודק, גם כשאינו צודק, דרגים נמוכים ממושמעים לדרגים שמעליהם, ואם אין משמעת או שעוזבים או שנעזבים.
לעומת זאת בפוליטיקה קיים נוסף נדבך שהוא "רצון העם" ו"מנהל פוליטי" חייב להיות הרבה יותר גמיש וסובלן, כי בנוסף לשיקולים ה"עסקיים תכלס" קיים שיקול מרכזי נוסף והוא קיום רצון הבוחר, ואם הבוחר לא נתן לבוס הנבחר את מלוא הכוח בידיים חייב הבוס לאחד כוחות עם קבוצות פוליטיות שחלוקות עליו במספר תחומים, כוחות אשר אם היה צריך לשתף אתם פעולה במישור האזרחי מסחרי, הוא לא בהכרח היה עושה כן.
אבל לכל פשרה, כולל פשרה פוליטית, יש גבולות, ולטעמי הגבולות האלה נחצו כבר במוצאי הבחירות של 2013, כאשר התברר שעקב הרדמות תמוהה ביותר של מפלגת השלטון, נוצר כאן כוח פוליטי עצמתי אשר יש בו אנשים נהדרים, אך אופן הקמתו וכוחות הפנימיים והחיצוניים ששולטים בו מרוקנים אותו מכל תוכן ממשי, אשר ראשו חף מכל ניסיון פוליטי (ניתן לתיקון), ומכל הכשרה מקצועית אקדמית המחויבים ברמה הזו (כמעט לא ניתן לתיקון), כוח פוליטי אשר עקב תוצאות הבחירות, ציפה לקבל ובצדק נתח משמעותי מעוגת הכסאות סביב שולחן הממשלה, וראשו הוצב בעמדה אשר לדעת ראש הממשלה אז תהיה הכי פחות מזיקה, אף אם הגוף הפוליטי החדש לא יבין את תפקידו ואת מעמדו, ואף אם הלם הניצחון וההיסטוריה הפופוליסטית העיתונאית ימשיכו ללוות אותו עמוק אל תוך הקדנציה.
ראש הממשלה היה אמור לצפות את האין עתיד מראש, הוא היה אמור להבין שאנשים לא משתנים בד"כ לאחר גיל 13, ולכן לא הייתה כל סיבה שלפיד ישתנה. ייתכן שראש הממשלה צפה, ושיקוליו היו אלקטוראליים, ייתכן שראש הממשלה רצה למנוע בחירות חוזרות ומסוכנות לדידו טרם הראתה אותה מפלגה את ריקנותה ואת חוסר התוחלת של הבחירה בה, אך ברור שראש ממשלה לא יכול לנהל מדינה לאורך זמן כאשר מי שיושב על הברז התקציבי, עסוק במחשבות ותכנונים על ירושות, עסוק באורח מתמיד בפופוליזם זול, קורץ למנהיגי עולם ובפועל קורא להם להתערב במערכת הבחירות שלנו, פוגע בבייבי של ראש הממשלה, בביטחון, וכל עוד הציבור נוטע בראש הממשלה אמון, מסכל גם את הנושא המרכזי שלנו, הצטיידות צבאית וביטחון לאומי.
עם מילים אפשר להסתדר, מותר לשרים לבקר במידה את התנהלות הממשלה, הייתה הצבעה, הצביעו נגד, מותר להם לספר לציבור שדעתם חלוקה, שהם חושבים אחרת, מותר להם גם לנמק, אך כאמור הכל חייב להיות מידתי, בלשון עדינה וללא רעל, אך חלילה לשרים לפעול נגד החלטות הממשלה, אסור בתכלית האיסור לשרי הממשלה ולפקידיה לקשור ידיו של ראש הממשלה, תוך ניצול הסמכות שראש הממשלה הפקיד בידם בהפעילם פיזית את משרדם נגד רצונו של ראש הממשלה ונגד החלטות הממשלה, שרים כאלה הם שרים שלא ראויים לכסא שהם יושבים עליו, ונכון היה שלא למנותם כשרים מלכתחילה, באשר נזקם עד מועד הפיטורים אינו מתאפס, ברגע הפיטורין.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
