גם הבנק חייב

בהליך שהתנהל כנגד בנק מזרחי-טפחות, הפסיד האחרון וחויב לשלם סכום נכבד לתובע. הבנק לא שילם את פסק הדין, ולכן התובע פתח בהליכי הוצאה לפועל-כנגדו.

הבנק הגיש בקשה בטענת "פרעתי" על חלק מפסק הדין וטען, כי מסיבות כאלו ואחרות הוא לא חייב לשלם את פסק הדין, וביקש עיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל עד שיתקיים דיון בעניין. רשם ההוצאה לפועל, עמית גולן, קבע, כי כתנאי לעיכוב ההליכים, על הבנק להפקיד עירבון בסך 80,000 שקל לתיק ההוצל"פ.

הבנק ניסה להתחכם והנפיק התחייבות עצמית על הסכום, בטענה שחוק ההוצאה לפועל נותן אפשרות של הפקדת התחייבות עצמית בתיק, אולם הרשם הורה, כי עליו להפקיד את הסכום במזומן. הבנק לא ויתר והגיש ערעור לבית משפט. הוא טען, שאין סמכות לרשם לחרוג מהוראות החוק, ושהיה על הרשם לאשר לו להגיש התחייבות עצמית, ולא לחייבו להפקיד סכום במזומן. הבנק ציין, כי נהוג שתאגיד בנקאי מפקיד התחייבות עצמית תחת הפקת ערובה במזומן.

שופט בית משפט השלום בתל אביב, עודד מאור, דחה את הערעור. הוא קבע, כי שעה שהחייב בתיק ההוצאה לפועל הוא הבנק בעצמו, אין לו אפשרות ליהנות מהפריבילגיה של עצמו ולהגיש התחייבות עצמית לתיק, וחובה עליו להפקיד במזומן את הכספים לתיק, בדיוק כמו במקרה בו החייב בתיק הוא אזרח פשוט. בית המשפט קבע נחרצות, שדין אחד לבנק כמו לכל אזרח, והבנק לא יכול להציג התחייבות עצמית - כשם שלא מסתפקים בהתחייבות של חייב רגיל במקום הפקדת סכום כסף במזומן.

השופט מאור קבע, שיש הבחנה בין מקרה זה לבין מקרה בו בנק שהוא תובע ומבקש סעד זמני, ואז מפקיד התחייבות עצמית להבטחת נזק שעלול להיגרם. לעומת זאת, במקרה הנוכחי הבנק הוא חייב, וצריך להפקיד סכום כסף להבטיח ביצוע פסק דין שניתן כנגדו.

השופט מאור אומר: "כידוע פסקי דין יש לבצע במהירות וביעילות, ויש לשלם את פסקי הדין ללא דיחוי או שיהוי. לא ברור מדוע יש להעניק למבקש הנחות או הטבות אך בשל היותו 'גוף בעל איתנות כלכלית מוכחת'".

לסיכום, בית המשפט נתן את דעתו ופסק שדינו של הבנק כדינו של כל חייב אחר, ועל דרך ההרחבה ניתן לומר, אין לתת יחס שונה לכל גוף כלכלי גדול. מדובר בפסק דין חשוב שמן הראוי שינחה את רשמי ההוצאה לפועל מכאן ולהבא.