זיכרון סלקטיבי

נזכרתי שוב באותו פנומן, שלילי, בעת ביקורי באילת. שכן בשעתו התכתבתי עם ראש עריית אילת מאיר יצחק הלוי וציינתי שאילת אשר גובלת במצרים היא בעצם המקום הנכון שאיזה רחוב או כיכר או דרך ייקרא על שם סאדאת. ראש עיריית אילת הסכים אתי והסביר לי את הנוהל לגבי קריאת שמות. לא היה לי ספק שהוא בעד. גם ערכית וגם מעשית, שאילת תהיה על המפה כעיר מיוחדת, לא רק ישראלית אלא בינלאומית. מן הרושם שאני מקבל כול אימת שאני מבקר בעיר הזאת, הוא שהיא מתפתחת יפה וגם מטופחת יפה. רבות - בזכות מאיר יצחק הלוי. סיירתי בעיר עד לקצה הדרום מערבי, במקום שנבנה רובע חדש, הרובע הקנדי, דומני קוראים לו. יכולתי לשים לב למאמצים שמושקעים לא רק בחלק התיירותי של מוקדי המלונות, אלא גם ברבעי המגורים. גם אזורי בתים קטנים, ווילות וגם שיכוני בתים משותפים. המרכז הישן, והראשוני זקוק לרענון, בצורת מקומות בילוי, גלריות, פאבים, כול אלה שעושים את ה- downtown למרכז. בפועל המרכז הוא עתה באזור הטיילת של אזור בתי המלון. אבל אילת היא עיר עם עתיד. לא זו בלבד שהיא שוכנת בגבול מצרים אלא גם בגבול המדינה השנייה שישי לנו שלום אתה וגבול ארוך- ירדן. התעניינתי בעירייה מדוע לא מנסים לקיים איזה ירידים משותפים על כך ענתה לי מגי שיש מנהלת המחלקה לענייני ציבור ומידע כי "קיים קושי לקיים ירידים מהסוג שאתה מעלה, נעשו ניסיונות בעבר שעלו בתוהו ולאחרונה עוד יותר, לאחר תקופת מבצע צוק איתן". בשעתו גם עסקתי בנמל אילת שנמצא בקיפאון ובבוא השלום יכול לשמש נמל לאוניות פאר שיגיעו מערב הסעודית וממדינות המפרץ. על כך נאמר לי כי עיריית אילת נמצאת בעיצומו של תהליך - יישום תוכנית השער הדרומי, הכוללת רכבת, שדה תעופה חדש והעתקת הנמל 5 ק"מ צפונית לאילת. סופר לי כי לפני מבצע צוק איתן כבר החלו להגיע אוניות גדולות (אוניות נופש), תור אפריקה - ירדן, מצרים ועוד, אך בשל המצב הביטחוני הופסקו".

במוסגר. צאו וראו מה השלום יכול להביא אתו. אילת יכולה להפוך לעיר ולאזור משיכה בינלאומי גדול. כאשר מקימים עכשיו את נמל התעופה הבינלאומי "רמון", ואם גם הנמל יועתק למים עמוקים שאליו יוכלו להגיע אותם luxury liners ומשם לקפוץ לירושלים ולתל אביב-הרי זאת תהיה פנינה בינלאומית. .אשר לקזינו, הודיעו לי מה שידוע לכולנו -, הקמת קזינו תלויה בהחלטת ממשלה. אם וכאשר ממשלת ישראל תאשר הקמת קזינו או אז ידונו באיזו עיר להקימה. אילת היא לדעתי העיר המתאימה. וזה מלמד אותנו בין השאר על הצביעות של הממשלה. זאת נוסף על ההפקרות, שבהעדר קזינו מוסדר חוגג העולם התחתון והשוק השחור בהימורים שמניבים מיליארדים בלי שממשלת ישראל תראה פרוטה שחוקה. וכמובן, למעט הקזינו הלאומי- מפעל הפיס.

עם זאת חזרתי מאילת עם "חצי תאוותי בידי". מצאתי במחשב מכתב ובו נאמר: "מאשר בתודה קבלת מכתבך שבסימוכין - הנצחת שמו של אנוואר סאדאת. אין ספק שתפקידו של אנוואר סאדאת בסלילת הדרך להסכם שלום עם מצרים חשובה וראויה לציון. מכתבך הועבר להמשך טיפולה של עו"ד יעל דרבי יושבת-ראש וועדת ההנצחה של אישים ושמות לרחובות. בברכה מאיר יצחק הלוי - ראש העירייה."

יומיים לאחר מכן הודיעה לי כוכבה-כוכי-לוי, מנהלת הלשכה של ראש העירייה כי הוועדה תדון בכך בחודש הבא. אולי תתחיל שנת 2015 בבשורה סמלית זאת לשלום. אגב, הדרך שמוליכה לטבא, גבול מצרים, נקראת "דרך מצרים". אבל זה ציון כמו שהפעם היה דרך פתח תקוה בין תל אביב לפתח תקוה, ואין בעיה לשנות אותו ל"דרך סאדאת". אני מחזיק אצבעות אדוני ראש העיר אילת, אם זה מה שדרוש.

הביקור באילת הפעם היה למען נכדי שון אשר עומד להתגייס בקרוב לחיל הים. בין שאר תחביביו נמצאת גם צלילה, ואילת משופעת באתרי צלילה. לוותה אותנו גם אימו של שון, בתי נתי, שגם היא שאפה להיות קצת בחוף ים סוף, ולאו-דווקא בחלק התיירותי אלא בחוף אלמוג השקט שקרוב לגבול מצרים וממש ליד שמורת הדולפינים המקסימה. בקפיצה למרכז העיר נתקלו בתי ושון בכלב פצוע קשה בצווארו. לבתי זיקה עמוקה לחי, גם שלא מגזע האנושי, ולצומח, מאז ילדותה.

בין היתר היא נמצאת בקשר עם התנועה שנקראת "תנו לחָיות לחיות". גם שון אוהב חיות. טבעי היה שלא יניחו לכלב הזה למות. אבל לא די לאסוף כלב פצוע לרכב במרחק גדול מן הבית . צריך לטפל בו. באמצעות חיפוש ב"סמארטפון" הגיעו לדניאלה אורטנר, אישה צעירה אילתית שלא רק מטפלת בחיות ומקדישה את מרב זמנה לטיפול בפגועים והזנוחים שבהם, אלא הוציאה הרבה כספים מכיסה למטרה זאת. באמצעותה הגיעו השניים לווטרינר מקומי שמוכן היה לטפל בכלב. אולם חייבים היו מסגרת מוסדרת שתקבל אחריות על הטיפול ובהמשך על גורל הכלב. לאחר בדיקות נמצא הקשר עם התנועה " תנו לחָיות -לחיות" אשר הסדירה את הטיפול. הכלב נותח ונשלח להמשך ההחלמה לתל אביב, ומשם, כפי שנמסר לבתי לאחר ברור, הוא הגיע לכפר סבא. בתי תרמה את הוצאות הניתוח לתנועה "תנו לחָיות לחיות".

שון שידע שסבו עוסק בנושא קריאת שם מקום על שמו של נשיא מצרים שנרצח, אנוואר סאדאת הודיע כי הוא קורא לכלב "סאדאת". הערתי לו כי כלב אצל הערבים הוא שם גנאי. כשאומרים על מישהו "כאלב" זאת קללה. זה דבר בזוי. אם ככה אמר נקרא לו "סאלאם" על שם השלום שעשה המנהיג הערבי שעשה אתנו.
כלב בשם "סאלאם" שנמצא באילת ודרך על שם סאדאת, אם תיקרא - אלה מתנות נאות להביא אותן מאילת.

היי דרומה לאילת.