מודל כאס"ח <br>

ארבעת העשורים האחרונים היו המופלאים ביותר בתולדות האנושות. בתקופה זו עברו המדינות המערביות מכלכלה של המהפכה התעשייתית לכלכלה בתר-תעשייתית המבוססת על נתונים, מידע וידע. בתקופה זו הוכפלה אוכלוסיית העולם, גבר קצב העיור והואץ קצב השינוי הטכנולוגי. העולם נהיה תלוי במקורות אנרגיה, ובגלל שיקולים שונים הפך לתלוי בעיקר באנרגיה המופקת מדלקים פוסיליים. במקביל התפתחה מהפיכת התקשורת והמיחשוב ("תקשוב"), וכיום רוב האנשים מחזיקים טלפון חכם שמאפשר להם גישה לכל הידע האנושי.

לפני המהפכה התעשייתית, עד לפני 200-150 שנה, רוב האנשים חיו בקירוב באופן שבו חיו הוריהם. המהפכה התעשייתית שברה את התבנית הזו, והמהפכה הבתר-תעשייתית יצרה מציאות המשתנה בלי הרף ומלווה תחושת אי-ביטחון משמעותית. הכללים והמסגרות, שהורגלנו בהן בכלכלה התעשייתית, מפסיקות להיות רלוונטיות לחיינו.

בעולם התעשייתי, הכלכלה נמצאת במרכז. אך בעולם החדש, הבתר-תעשייתי, משתנה התפישה: הכלכלה אינה אלא אחד המכשירים שנועדו לשרת את הערכים שלנו. העולם התעשייתי הישן היה מוכוון על-ידי תפישת העולם הקפיטליסטית, שלפיה כל השחקנים שואפים להשיא (להביא למקסימום) את עושרם החומרי. השאיפה הזו יוצרת ביקוש והיצע שקובעים את המחירים במשק. דרך מנגנון זה (המכונה "מנגנון היד הנעלמה") אמורה להיווצר הקצאה אוטומטית ואופטימאלית של אמצעי הייצור ושל התוצרים והשירותים.


נזקים חברתיים גוברים


הניסיון מראה שהשיטה הקפיטליסטית הביאה אומנם לצמיחה חומרית משמעותית בעולם, באמצעות המנגנון האוטומטי, אולם בגלל סיבות שונות המנגנון הזה אינו אופטימאלי. אנו עדים לכך, שבמקביל לצמיחה המהירה נגרמו נזקים חמורים למערכת החברתית, לאתיקה ולסביבה האקולוגית, ונזקים אלה מסכנים את המשך קיומנו כחברה אנושית.

אחת הסיבות לכך היא, שהמערכת הקפיטליסטית מוכוונת על-ידי יעד חד-ממדי: השאיפה להשיא את השפע החומרי. גורמים אחרים, כגון שיקולים חברתיים או סביבתיים, אינם מיוצגים ואינם משתתפים במנגנון קביעת המחירים, וכך ניתן לפגוע בסביבה או בחברה מבלי שהמזיק נושא במחיר (לדוגמא: ניתן לזהם את האוויר ולגרום לנזק לעולם כולו).

הנזקים החברתיים מוצאים את ביטויים במדדים שונים. לאחרונה התפרסם, למשל, ש-85 אנשים מחזיקים היום בעושר חומרי השקול לזה של 3.5 מיליארד אנשים אחרים. ישנם משברים בשוק התעסוקה וקבוצות נרחבות סובלות מחוסר ביטחון תעסוקתי. וישנה התדרדרות ברמת המנהיגות והמשילות בעולם.

ישנם גם נזקים סביבתיים חמורים. תוך ארבעה עשורים הוכפלה אוכלוסיית העולם ונוספו לה 3.5 מיליארד בני אדם, והתהליך מלווה בגידול מהיר יותר של הצריכה וכליון משאבי טבע. במקביל נרשמה עלייה דרמטית בזיהום האוויר, היבשה והמים (כיום יש באוקיינוסים יותר שאריות פלסטיק מאשר יצורים חיים). בתקופה זו השמדנו 80% משטחי הדיג בעולם ולמעלה משליש מהחי והצומח, וגם פגענו באופן חריף במגוון הביולוגי.


"משיכת יתר" של משאבים


מדדים כמותיים מראים, שבחמש השנים האחרונות אוכלוסיית העולם כבר צורכת יותר משאבים אקולוגיים מאשר כושר ההתחדשות שלהם. כלומר: נוצרה מעין "משיכת יתר" של משאבים שאין לנו אפשרות ללוות מכוכב אחר. וכל זאת בנוסף לתופעה ההרסנית של שינויי האקלים.

בעולם מתקיים איזון מורכב בין החיים השונים ויש תהליך מתמיד, שפועל לכיוון שמירת איזון. תארו לעצמכם עולם שבו מין מסוים (נניח עץ הבאובב) משתלט על כל המרחב ומכחיד את כל המינים מסביבו. תוך כדי כך נכחדות גם אוכלוסיות של בעלי חי, חרקים, חיידקים ופטריות שניזונים מהצמחים שנכחדו. היחידים ששורדים הם אלה שפיתחו את היכולת להזין את עצי הבאובב או אלה שניזונים מהם. זו רק שאלה של זמן עד שעצי הבאובב יכלו את המזון שלהם, או שיושמדו על-ידי אויביהם.

האדם, בדומה לעץ הבאובב, אינו יכול להתקיים ללא הסביבה התומכת, הבנויה משרשראות מזון מסובכות ומורכבות, ואינו יכול להתקיים ללא משאבים שמתכלים במהירות. מחקרים רבים מראים שהנזק שאנו גורמים בקצב מואץ לסביבתנו, עלול להביא להכחדת המין האנושי. האקדמיה העולמית לאומנויות ומדע, בה אני חבר פעיל, מקיימת בשנים האחרונות סדרה של מפגשים הדנים בפרדיגמות המשתנות של העולם החדש. במפגשים הללו יש תמימות דעים שנדרשת בדחיפות טרנספורמציה כלל עולמית, ושינוי משמעותי בתפישה החברתית-כלכלית. המחקר והספרות העולמית מלאים באזהרות לגבי המשמעות של הסיכונים הללו.


לעבור למודל שגשוג


צורת החשיבה שהורגלנו בה בעבר, אינה יכולה לסייע בידינו ביצירת העולם החדש. מערכת הכללים והפילוסופיה הכלכלית-חברתית ששירתה את העולם התעשייתי אינה מתאימה לעולם הבתר-תעשייתי. המודל הישן הביא את המשברים המוניטריים, את התרסקות מערכות הפנסיה בעולם, את ה"תספורות" בשוק ההון ואת ההרס הסביבתי העצום. הוא כבר אינו רלוונטי להתנהלות העסקית והאישית ורק מחמיר את האיומים. לכן עלינו לעדכן אותו.

יש לבנות במהירות מערכת של "כלכלה חדשה", השואפת ל"שגשוג". לא עוד שאיפה להישג כלכלי בלבד (למשל, גידול התפוקה הלאומית לנפש); עלינו להציב מטרות רב-ממדיות השואפות ליעדים מורכבים כלכליים, אנושיים-אתיים, סביבתיים וחברתיים. בקיצור: כאס"ח. לצורך זה יש להגדיר מדדים כמותיים ברורים שיש להשיגם, ומערכת זו תיצור מנגנון דומה לזה של "היד הנעלמה", אלא ששיקולים נוספים יובאו בחשבון בקביעת האופטימיזציה של הקצאת המשאבים והתוצרים.

עדיין אין בידינו פתרון מלא לכל הבעיות, אך אסור שהמצוין יהפוך לאויב של הטוב ויש לפעול בדחיפות לכיוונים החדשים. לצורך זה יש צורך בשינוי דרכי החשיבה והפעולה של המנהיגים המדיניים, החברתיים והעסקיים. הדבר יאפשר לנצל באופן מתוחכם את מערכות המיחשוב והתקשורת של העולם החדש ויביא לשינויים משמעותיים בכל תחומי הכלכלה החדשה: המוצרים ושיטות הייצור, חומרים חדשים, גישות חדשות לתזונה ולבריאות, מנגנוני תעסוקה ופנסיה חדשים, מערכות מטבע חדישות, וחידוש פני הדמוקרטיה והניהול הציבוריים בכל הרמות.


איתחול דרכי החשיבה


כמי שעסק בהחדרת המושג "ניהול סיכונים" לישראל בחמשת העשורים האחרונים, אני נוהג תמיד להדגיש שמשק שפועל בתנאי ודאות הוא משק משעמם, שאין בו שינוי התחדשות וצמיחה. רוב הסיכונים יוצרים הזדמנויות, ולא רק איומים. אולם חלק מהאיומים החדשים הם עוצמתיים מאוד ומסכנים את קיום האנושות כולה על פני כדור הארץ. המודל הישן כבר אינו רלוונטי להתנהלות העסקית והאישית, ורק מחמיר את האיומים. לכן עלינו לעדכן את מודל הפעולה הנוכחי של מדינות, ארגונים, עסקים, ערים וקהילות, המנהלים והפרטים.

אנו קוראים לתהליך "איתחול", כשם שכאשר יש תקלה בפעולת המחשב, אנו מתניעים אותו מחדש על-ידי חזרה לבסיס בטוח ומתחילים מחדש מנקודה שבסופו של דבר תביא למודל חדש. זו תהיה מערכת שתגדיר מדדים כמותיים ברורים שיש להשיגם, ותיצור מנגנון דומה לזה של "היד הנעלמה", אלא ששיקולים נוספים יובאו בחשבון בתהליך קביעת המחירים (למשל: בתמחור החשמל יובאו בחשבון גם התוצאות הסביבתיות של שימוש בדלק מזהם).

כל אחד מאיתנו יכול לבצע שינויים. באופן טבעי המערכות העולמיות מושפעות בראשונה על-ידי אלה שמשנים את כללי המשחק, לאחר מכן על-ידי אלה הסובבים אותם, ובסופו של דבר על-ידי כל אלה שפועלים בעקבותיהם. כל אדם וכל ארגון צריך להחליט היכן הוא נמצא במערכת זו. העתיד יראה שמשני העולם הם אלה שיוצאים נשכרים ביותר מכך. מי שחושב שהוא קטן ואינו יכול להשפיע, שיחשוב על השפעתו של יתוש מציק בלילה.

האמרה "אכול ושתה כי מחר נמות" מאפיינת יותר מכל את גישת רוב השחקנים במשק, וכאן טמון האיום המרכזי על השגשוג של כולנו. שותפי ואני פועלים בעסק חברתי, שמטרתו להביא לשינוי עמוק ומהיר בקרב מובילים, הנהלות של ארגונים וחברות, ערים וקהילות, באמצעות מעבדות חד-שבועיות, ייחודיות ומהחדשניות בעולם. אנו פועלים עם משני העולם הבולטים ברחבי תבל, ועובדים רבות על-מנת להצליח להתניע בדרך זו תהליך טרנספורמציה מהיר של העולם. נשמח לעזור לכל מי שמבין את הדחיפות ולהיעזר בכל מי שמבקש לקחת חלק בשינוי המתבקש. כל אדם וכל ארגון צריך להחליט היכן הוא נמצא במערכת הזו.


האנרגיה כדוגמא


הכלכלה העולמית צורכת כמויות אנרגיה ניכרות, ונשענת בעיקר על דלקים פוסיליים - פחם, נפט וגז. דלקים אלה מזהמים ואחראים במידה רבה לתופעת שינויי האקלים ולתוצאותיה ההרסניות. יתר על כן: מאז התחלת המהפכה התעשייתית אנחנו מכלים במהירות עצומה את הדלקים הפוסיליים שנוצרו במשך מיליוני שנים. חומרים אלה הם המקור העיקרי לחומרי התעשיה הפטרוכימית (פלסטיק).

אילו היינו מתחשבים במערכת המדדים המורכבת של הכלכלה החדשה - גם אם אינה מושלמת עדיין - לא היה ספק שצריך להפסיק את השריפה של משאבים אלה, ושחייבים לעבור במידה משמעותית למקורות אנרגיה חליפים, מתחדשים כגון אנרגיה סולארית, רוח ועוד.

אולם, מנהל השקעות במוסד פיננסי, ששוקל האם להשקיע בתחנת כוח פחמית או בתחנת כוח סולארית ופועל בכלים של הכלכלה הישנה, יעדיף קרוב לוודאי להשקיע בתחנת כוח פחמית, משום שמנגנוני המחירים הקיימים אינם משקפים את העלויות החברתיות והסביבתיות, ואת העלויות החיצוניות הכבדות הקשורות לזיהום.

בשלב הביניים, עד שיפותחו המדדים החדשים, כנראה לא יהיה מנוס ממעורבות רגולטורית שתכתיב את הפתרון הנכון למשק, על-ידי כפייה של מערכות מחירים ארביטרריות. אלא אם כן, הדירקטוריונים של חברות יטמיעו בהן שיטות הערכה שיכללו גם שיקולים חברתיים וסביבתיים, ואלא אם כן אנליסטים וכוחות השוק יפנימו ערכים כאלה בהערכת שווי החברות. כאן יש כר עבודה ענק לשינוי שיטות החשבונאות והדיווחים החשבונאיים, וכאן יש מקום לשינוי דרכי החשיבה והערכת הביצועים של דירקטוריונים.

שוק האנרגיה משקף חלק גדול מהבעיות של הכלכלה התעשייתית המסורתית: ריכוזיות וכוחות מונופוליסטים, תימחור שאינו מתחשב בתוצאות שאינן כלכליות, ועלויות חיצוניות משמעותיות (כלומר: מצב שבו הגוף אינו נושא במלוא התוצאות הכלכליות של פעילותו, למשל מזהם, אך מישהו אחר סופג את תוצאות הזיהום).


דרוש אופטיקאי


הדיון בישראל נסוב כיום על בעיית הריכוזיות והמונופול, כאשר תשומת הלב מתמקדת בשאלת ההשפעה על המחירים. אולם למונופול יש השלכות גם בכיוונים אחרים והוא עלול, למשל, לנעול את המשק בטווח הארוך עם טכנולוגיות מסוימות ולא לאפשר את הגמישות הנדרשת בעתיד.

בתחילת התיעוש פעלו חברות נפט בודדות שהכתיבו את התפתחות הטכנולוגית ודיכאו פתרונות מתחרים: המכוניות הראשונות היו חשמליות, אך נוצרה העדפה לרכב הפועל על מנועי בעירה פנימית. הדבר הביא לבניית תשתיות ייעודיות שכיום מקשות מאוד על אימוץ פתרונות חליפיים. לדוגמא: רוב מנועי הרכב ותחנות התדלוק בנויים כיום לסוג דלק מסוים, למרות שסוגי דלק אחרים יכולים להיות זולים יותר, אפקטיביים יותר ומזהמים פחות.

אנו עדים בימים אלה למשחק כוחות ענק בשאלת מחירי הנפט בעולם. פיתוח מקורות דלק המופק מפצלים הפך את ארה"ב, שהייתה עד כה יבואנית נטו של נפט, ליצואנית נפט. מחירי הנפט צללו משיא של 150 דולר לחבית לסביבות 50 דולר כיום. במחירים אלה לא משתלם להפיק דלק מהפצלים.

רבים מברכים על ירידת מחירי הדלקים, משום שבטווח הקצר הדבר אמור להוזיל את האנרגיה לתעשיה ובעקבות זאת להקטין את עלויות המוצרים ועלויות המחיה. אולם, אין לשכוח שירידת מחיר הנפט מפחיתה גם את הכדאיות של פיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים, וכמעט מורידה את הנושא מסדר היום העולמי.

היכן יימצא האופטיקאי שיתריע שמערכת הכלכלה הישנה יוצרת בעיה כרונית של קוצר ראייה אצל חלק גדול ממנהיגי העולם והחברות? המחקר מצביע על כך שהציבור מתחיל להעדיף מוצרים ושירותים בני קיימא וכאלו שמשרתים ערכים. ארגונים צריכים להבין שאם הם לא ישרתו כיוונים אלה ואת כלל מחזיקי העניין, הם לא ישרדו בעוד כמה שנים.

מנהלים עדיין חוששים שהכנסת שיקולים סביבתיים וחברתיים לעולם העסקי תגרום להגדלת ההוצאות ותקטין את הרווחים. אולם, הדבר נובע מכך שהרווחיות נמדדת בצורה לא נכונה ועל בסיס מדדים בלתי מתאימים. עסקים רבים אף מתייחסים בחשדנות ובזלזול לאלה התומכים בשינויים חברתיים וסביבתיים. הם נרתעים מ"מחבקי העצים". אולם ייתכן שאלה דווקא נוטעי העצים, אשר יביאו לפריחה מחודשת ולתמורה משמעותית שעשויה להציל את האנושות.

בכלכלה החדשה הארגון משרת את מחזיקי העניין השונים ולא רק את בעלי המניות. וכל דירקטור חייב לבחון כיצד הארגון מתייחס לאנשים, לעובדים, לבני המשפחות, וללקוחות. כיצד הארגון מתייחס לעולם ולסובב אותנו? אלו החלטות השקעה מתקבלות ומה השלכותיהן הרחבות, לא רק בתחום הפיננסי ולא רק בטווח הקצר? מה הטעם להשקיע בכיוונים שהורסים את סביבת הארגון ואת עולמנו? מהן החלופות בנות הקיימא שחייבים לשקול כבר היום כדי לנתב את הספינה עליה מופקדים המנהל והדירקטור? העתיד יראה שאלה שמעזים לשנות, הם אלה שיוצאים נשכרים ביותר מכך. זה שיעור שכל הדירקטוריונים חייבים להכיר ולשנן.