אורנה בנאי ו"הפה הגדול"

במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, מ-9.1.15, בעמוד הראשון, מצאתי את המוטו של הגיליון - אורנה בנאי: "שילמתי מחיר כבד, אבל גם בעתיד לא אסתום את הפה".

ובעמ' 48, מספר לנו איתי סגל את סיפור העלילה ההיא, כשארונה בנאי חשבה שהיא "כל יכולה" ולכן גם מותר לה הכל, שהרי מי יעז לצאת נגד סלבריטאית מוכרת ומקובלת כמוה. לא כך היה, ומשום שלא כך היה עברו עליה במפתיע ימים קשים, וטוב שכך. נראה לי שהציבור בחושיו הבריאים הגיב נכון על דבריה במהלך "צוק איתן", וישכיל לעשות זאת טוב יותר וחזק יותר, אם תממש את "איומה" הנ"ל.

מותר להניח שהפעם תהיינה התגובות חריפות וקשות עוד יותר, משום שנשבר אצל הציבור "קרח האיפוק" כלפיה. עכשיו היא אומנית, שחקנית, בדרנית, אבל גם אחת האזרחיות מן העם, ובתחום פתיחת הפה אין לה שום זכויות-יתר.

ככל שנתרגל להתייחס לאומנים ולבדרנים כאזרחים "שווי-זכויות וחובות", שאינם נהנים משום חסינות אישית בזכות מקצועם מחוץ לתחום המקצוע, ונשפטים תמיד לפי מה שהם אומרים או עושים - כך ישתפר מצב האומה.