זכורה לי היטב - כמעט חקוקה על לוח ליבי - פגישה שהייתה לי, בעבר, באחד מערבי שבתות בניו-יורק, עם מי שהוצג לפני בתואר "הרבנית", בבית הכנסת שהגדיר עצמו בשם: "בית-הכנסת של ההומואים בויליג'" וגם/או שהגדיר והכתיר עצמו, בשם הדומה לו. (איני זוכר דברים עוד לאשורם, שכן מאז חלפו שנים - שנים הרבה). פגישה זו - התברר לי, לאחר שנקפו ימים ושנים - הפכה לפגישה מכוננת ושינתה - לחלוטין - יחסי אל ציבור ההומואים והלסביות ויחסיי עם ציבור זה. בתום התפילה שהתקיימה על טהרת המין הגברי בלבד - תוך בידול מלא בין בית-הכנסת לבין עזרת הנשים, שהייתה דלה במתפללות - לחץ רב בית-הכנסת ידיי בחמימות רבה, שאל למוצאותיי ובירך אותי בברכת שבת שלום. ואז - כבדרך אגב - הניף ידו לכיוונו של כושי גבה-קומה (אז לא רווח עדיין השימוש במונח המכובס: "אפרו-אמריקני") ואמר לי באנגלית ניו-יורקית, ששבבי מילות אידיש שולבו בה: "תכיר בבקשה. זאת הרבנית ג'וזף. הכרנו בכנס בתי הכנסת של ההומואים שהתקיים בסן-פרנסיסקו לפני שלוש שנים ומאז אנחנו יחד".

חשבתי שאני מתעלף. הושטתי לרבנית ג'וזף כף ידי, כמי שכפאו שד, בירכתי הנוכחים בברכת שבת שלום ונמלטתי, בבהלה, מבית-הכנסת, החוצה - אל רחובה של עיר. רק שם בחוץ, נרגעתי מעט, ייצבתי נשימתי והתחלתי לעשות סדר במחשבותיי. שיהיה ברור לכל. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי, שדיברתי, פנים אל פנים, עם מי שהגדיר עצמו - ובגלוי - כהומו. עם הומואים וגם/או עם לסביות וזוגות מבני הקהילה הגאה לא היה לי כל שיג ושיח שהוא, אותם ימים.

וזאת לדעת. החינוך שנתחנכתי בו, אותם שנים, קודם גיוסי לצה"ל, היה חלק ממה שהוגדר, כחינוך המשתייך לישיבות תיכוניות, ישיבות הסדר וניצניו הפורחים ובוקעים אל חוץ, כפרחים אמיתיים של ממש, מבית-מדרשו של "גוש אמונים". בחינוך זה שקיבלתי היו ההומואים והלסביות מוקצים, מחמת מיאוס. איש לא דבר עמם ואיש לא קרב אליהם. אם איתרע מזלך ובגרת להיות הומו וגם/או להיות לסבית הלומד וגם/או הלומדת בישיבה תיכונית וגם/או באולפנה, הרי הסתרת - הסתר היטב - קטע הומו-לסבי זה, שבחייך. ההומואים והלסביות הוצאו - אותם ימים - אל מחוץ למחנה. מצבם היה אז, גרוע, ממצב כלבי הבית, בשים לב לכך, שעל-פי עקרונות ההלכה היהודית, כלב נחשב כחיה טמאה, לכל דבר ועניין.

מאז חלפו ימים ושנים הרבה. קהילות של הומואים ולסבית, המגדירים עצמם כשומרי תורה ומצוות, הוקמו גם בישראל והקהילה ההומו-לסבית יצאה וגם/או "הוצאה מן הארון". מונחים הומו-לסביים הפכו לחלק מן השיח הציבורי התל אביבי, אבל דווקא בירושלים - בירושלים, עיר הקודש שממנה תבוא ותצמח, על-פי האמונה הדתית האורתודוכסית, ישועתנו, עם בוא המשיח, גואל-ציון - צומחות, במהירות מסחררת, יום אחר יום, שבוע, אחר שבוע וחודש אחר חודש, קהילות הומו-לסביות דתיות. קהילות אלה המקיימות - ברובן - ככל שהדבר מפתיע, אורח חיים והתנהלות אורתודכסית קפדנית דווקא, כאשר חברי אותן קהילות אינם מבקשים להשתייך לזרם הרפורמי וגם/או אינם מבקשים להשתייך לזרם הקונסרבטיבי, כפי שהדבר מתקיים ונהוג בארצות-הברית.

פריחתן של הקהילות ההומו-לסביות הדתיות, בירושלים, כמו-גם הפיכת העיר, ירושלים למרכז הומו-לסבי דתי ואורתודוכסי, למאות צעירים וצעירים דתיים, שומרי תורה ומצוות, שהינם הומואים ולסביות, המעתיקים מגוריהם לעיר זו, בשל ריבויין של קהילות הומו-לסביות דתיות, בעיר - הביאה לכך, כי ציבור הרבנים, מהזרם החרד"לניקי, אינו יכול עוד להתעלם מציבור זה. הרבנים מחבקים ציבור זה הגדל במספריו ומסרבים "להשליכו" מקרבם, להתנער ממנו, וגם/או לבדל עצמו, ממנו. הרבנים החרד"לניקים הבינו - מזמן - מה שמסרבים להבין, עתה ובדיעבד, הפוליטיקאים של הבית היהודי - שגם בזרם הדתי-לאומי-חרד"נקי-גוש אמונימי יש ציבור נכבד במספרו של צעירי הומואים ולסביות.

המציאות בשטח טופחת לפוליטיקאים, ממפלגת הבית היהודי על פניהם. ככל שהם מנסים להתעלם מכך, הרי אין יכולים הם להתעלם ממראה עיניהם ומהעובדה, כי הציבור ההומו-לסבי הדתי בישראל, הולך וגדל במספרו, משנה לשנה. כנגזרת מכך הולך, גדל ותופח, מספרן של הצעירות הדתיות-הלסביות המביאות ילדים לעולם, במסגרת חוץ-זוגית מסורתית, כדת משה וישראל. לא ניתן להתעלם גם מכך, כי משנה לשנה, גדל מספרן של הצעירות הדתיות - לסביות ושאינן לסביות כאחת - המביאות ילדים לאולם, אם במסגרת תרומת זר, פונדקאות וגם/או אלה הבוחרות בהליכי אימוץ. המשותף לכלל דרכים אלה הוא, ששוב אין הצעירה הדתית רואה בנישואים ובהקמת בית בישראל, בסיס להבאת ילדים, במסגרת זו וחזות הכל. החברה הדתית המפד"לניקית נשתנתה - כליל - מהמודל של מקימי "גוש אמונים".

מה שהבינו רבני יהודה ושומרון ושאר הרבנים החרד"לניקים - שאינם יכולים להתעלם מהתופעה המתעצמת של הרס מודל המשפחה הקלאסי, ביישובים ובערים, בהם מכהנים הם - עדיין אין מבינים הפוליטיקאים של הבית היהודי. הללו, כמי שאינם מופקדים על קשר יומיומי ורציף עם ציבור מי האמורים להיות ציבור התומכים והמצביעים עבורם, בכוח, כתומכים פוטנציאליים ועתידיים, אינה מבינים גודלה וכוחה של תופעה זו. משנה לשנה עולה מניינם של הצעירים הדתיים המשתייכים לקהילה ההומו-לסבית. צעירים אלה מבקשים - ראש וראשונה - התייחסות לבעיותיהם האישיות, כשאר צעירים חילוניים בישראל. רק לאחר מכן מתייחסים הם לבעיות לאומיות, פלשיתנאיים, יהודה ושומרון ועוד.

ככל שלא ישכילו פרנסי ועסקני מפלגת הבית היהודי לאמץ לחיקם החם ציבור הומו-לסבי דתי זה, עלולים הם לאבד מספר לא מבוטל של מנדטים צפויים, בבחירות הקרובות, שהיו מכוונים, מלכתחילה, על ידם, לכיוונה של מפלגת הבית היהודי. ככל שלא יבינו פרנסי ועסקני הבית היהודי לקבל - כחלק אורגני ובלתי נפרד מהם - חברי הקהילות ההומו-לסביות הדתיים בארץ, ממש כמו שעשו זאת הרבנים החרד"לניקים לפני שנים רבות, יאבדו הם סיכוייהם להיות המפלגה הגדולה ביותר בישראל, כפי מצהיר יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, מעל כל במה ואל מול כל מיקרופון פתוח.