ציון יום השואה הבינלאומי באושוויץ[צילום: AP]
מטיפים לעולם מה שאנו לא מקיימים |
זכותו וחובתו של העם היהודי לומר לעמים הנאורים שעדיין לא למדו את לקחי השואה. אולם בה במידה חובה לומר בגילוי לב לעם במדינה - אשר הוקמה כלקח ראשון של השואה - שעדיין לא למדנו את לקחיה ● רשמים בשולי יום הזיכרון הבינלאומי לשואה
ה-27 בינואר נקבע על-ידי אומות המאוחדות כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה. המשמעות שלו היא לא רק רטרוספקטיבית, אלא עכשווית. מה למד העולם מן השואה. אלה לקחים הוא הפיק. לצערנו אין שנה שאין תזכורת טראומטית למה שמסוגל לחולל הרוע של האדם. מעשי הטרור והרצח הנתעבים שאירעו מאז יום הזיכרון הבינלאומי בשנה שעברה מלמדים שהעולם לא הפנים את המשמעות האוניברסאלית של השואה, אף שזאת יושמה בעיקר לגבי העם היהודי.
זכותו וחובתו של העם היהודי לומר לעמים הנאורים כמו צרפת, בלגיה, ספרד, שוודיה, שלא לדבר על גרמניה וגם למדינות באמריקה כולל ארה"ב-עדיין לא למדתם את לקחי השואה. אולם בה במידה חובה לומר בגילוי לב לעם במדינה - אשר הוקמה כלקח ראשון של השואה - שעדיין לא למדנו את לקחיה.
אנו עוסקים בריטואלים, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה ובהזדמנויות אחרות, בדיוק כמו שאנו מכים על חזינו ביום הכיפורים על חטאים שחטאנו כלפי אלוהים ואדם- פולחן שבקרב רוב האנשים שעוסקים בו אין לו כול משמעות מעשית. הם מוסיפים לחטוא.
בדרך כלל השואה מוזכרת אצלנו בהקשרים פוליטיים וזאת לא רק זילותה של הטרגדיה הגדולה של העם היהודי אלא מעשה מחפיר שיש בו משום שימוש בדמים של ששה מיליון נרצחים כאמצעי להפחיד, כול ימות השנה ובעת מערכת הבחירות. אישית אני חש כאילו אפרם של אחיי, אבי, סביי ורוב רובה של משפחתי מנוצל על-ידי אנשים ציניים כדי לזרות אותו על הציבור כמו קונפטי בתהלוכה פוליטית .צורב לי כאשר במדינה מפותחת, חזקה כלכלית וביטחונית עם הישגים מפוארים, הטרובדורים של העם שרים "מיין שטעטעלע ברענט". - העיירה שלי בוערת. אם היא אכן בוערת הרי זה בגלל שאנו כאן לא למדנו, לא למדנו, לא למדנו - את לקחי השואה. ומי שירצה לדעת במה לא למדנו, מוזמן לא לחפש בגוגל, בספרים או בכול חומר רפרנטאטיבי - אלא רק לקרוא מיד יום בעיתונים, להאזין לרדיו או לצפות בטלוויזיה. שם הוא יקבל את התשובה. גם מה שלא למדנו וגם בכול הקשור לשימוש, ציני, זדוני במונח שואה.
השראה מול ביזוי
מי שאמור היה לשמש השראה בנושא השואה בהקשר של הפקת לקחים בחיי היום יום שלנו היא ההנהגה של המדינה ובראשה נשיא המדינה וראש הממשלה, שעומדים בראשי הפירמידה הייצוגית והתפקודית של ישראל. הנשיא אכן ממלא פונקציה זאת בגאון .טוב שהוא השתתף בעצרת מיוחדת של האומות המאוחדות לציין את הסולידאריות הבינלאומית בזיכרון השואה. טוב עוד יותר הוא עשה בהופיעו בפני כנסייה של שחורים וכבש את הקהל בהעמידו את זיכרון השואה בקונטקסט האוניברסאלי- יהודי. בהזכירו את התלאות שעברו השחורים באמריקה, ואת האיש שטבע את האמירה. we shall overcome .זאת השראה. אני חוזר וטוען כול הזמן שהדרך היחידה לשמר את זיכרון השואה בעולם היא להציב אותה במרכז הנרטיב, ולא כחלק נפרד אף שלשואה הזאת שאירעה לעם היהודי אין אח ומשל. ואכן נאומו של הנשיא בעצרת האו"ם אמש הוגדר כנאום אוניברסאלי. הוא אמר בין היתר: "אף שאין דבר הדומה לאכזריותה, להיקפה או לממדיה של השואה היהודית באירופה -הרוע אינו נחלתה של דת כזו או אחרת, כפי שהוא אינו מאפיין של מדינה או קבוצה אתנית".
לעומתו ראש הממשלה ממלא את התפקיד ההפוך. מרוב שימוש בשואה, הוא הופך אותה לסחבה ומנגב בה את המחדלים שלו. הוא מסמרטט אותה.
וככה כותב חתן פרס ישראל, הפסל דני קרוון בהארץ (23.1.2015): "ראש הממשלה שמכין את המלחמה הבאה מעז להשתמש בשואה באופן דמגוגי. מה הוא עשה כדי להציל את חיי ניצוליה. האם ביקר אותם, דאג להם למצוקתם. איך הוא יכול להמשיך לחיות חיים של בזבוז... הוא מנפנף בשואה בקלות ומוזיל את שמה ואת הזיכרון ההיסטורי הקשה".
וכאילו כדי להמחיש דברים אלה מפרסם באותו עיתון אור קשתי מאמר שבו הוא מביא מסמך שהוגש למשרד ראש הממשלה ומבקר קשות את הכשלים הרבים בטיפולה של המדינה בניצולים. זאת חרף העובדה שהמדינה הוסיפה משאבים למען הניצולים אשר בחלקם שקועים בביצות הביורוקרטיה.
אבל עסקינן בזיכרון השואה ולא בשרידיה. לכאורה המקום הקל ביותר ללמד וללמוד את לקחי השואה, היהודיים, המוסריים, הערכיים והאוניברסאליים של השואה - הוא כאן במדינה היהודית. אבל דווקא כאן במדינה היהודית, שקמה על עיי החורבן של זמנינו, חייבת להתנוסס מעל לראשינו הנבואה המרה של ישעיהו "... מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ." ואכן זה כבר קרה בתקופה של חורבן הבית. מי שקורא את ספרו המונומנטאלי של יוסף בן מתתיהו- יוספוס פלאוויוס, "מלחמת היהודים ברומאים" מגיע בסוף הקריאה למסקנה שהכותרת צריכה הייתה להיות "מלחמת היהודים ביהודים".
מכאן שאת לקחי השואה צריך ללמוד בראש וראשונה כאן, בד-בבד עם חשיפת פניהם של אומות העולם לא רק על המחדלים והאלם בתקופת השואה אלא על אלה של פוסט שואה. יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, הוא מועד הולם לשתי המטרות גם יחד. אבל אנו בראש.
ראיתי לנכון להביא להלן בשפה האנגלית את מנשר ניצולי השואה. זאת משום שזה יום הולם לפרסום המנשר. כמו-כן, אני רוצה לציין שכול המאמצים במשך השנים להביא את המנשר, ההומניסטי הזה, לידיעת האומות המאוחדות באמצעות משרד החוץ שלנו, עלו בתוהו. לא ניתנה כול סיבה למחדל זה. הסיבה יכולה להיות כפולה. סתם מחדל של משרד החוץ שלנו, או מעין חשש המתמיד "מה יאמרו הגויים". או שניהם גם יחד. אפשר וזה הפרסום הפומבי הראשון של המנשר באנגלית, למעט עובדת הימצאותו באתר "יד ושם".
זכותו וחובתו של העם היהודי לומר לעמים הנאורים כמו צרפת, בלגיה, ספרד, שוודיה, שלא לדבר על גרמניה וגם למדינות באמריקה כולל ארה"ב-עדיין לא למדתם את לקחי השואה. אולם בה במידה חובה לומר בגילוי לב לעם במדינה - אשר הוקמה כלקח ראשון של השואה - שעדיין לא למדנו את לקחיה.
אנו עוסקים בריטואלים, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה ובהזדמנויות אחרות, בדיוק כמו שאנו מכים על חזינו ביום הכיפורים על חטאים שחטאנו כלפי אלוהים ואדם- פולחן שבקרב רוב האנשים שעוסקים בו אין לו כול משמעות מעשית. הם מוסיפים לחטוא.
בדרך כלל השואה מוזכרת אצלנו בהקשרים פוליטיים וזאת לא רק זילותה של הטרגדיה הגדולה של העם היהודי אלא מעשה מחפיר שיש בו משום שימוש בדמים של ששה מיליון נרצחים כאמצעי להפחיד, כול ימות השנה ובעת מערכת הבחירות. אישית אני חש כאילו אפרם של אחיי, אבי, סביי ורוב רובה של משפחתי מנוצל על-ידי אנשים ציניים כדי לזרות אותו על הציבור כמו קונפטי בתהלוכה פוליטית .צורב לי כאשר במדינה מפותחת, חזקה כלכלית וביטחונית עם הישגים מפוארים, הטרובדורים של העם שרים "מיין שטעטעלע ברענט". - העיירה שלי בוערת. אם היא אכן בוערת הרי זה בגלל שאנו כאן לא למדנו, לא למדנו, לא למדנו - את לקחי השואה. ומי שירצה לדעת במה לא למדנו, מוזמן לא לחפש בגוגל, בספרים או בכול חומר רפרנטאטיבי - אלא רק לקרוא מיד יום בעיתונים, להאזין לרדיו או לצפות בטלוויזיה. שם הוא יקבל את התשובה. גם מה שלא למדנו וגם בכול הקשור לשימוש, ציני, זדוני במונח שואה.
השראה מול ביזוי
מי שאמור היה לשמש השראה בנושא השואה בהקשר של הפקת לקחים בחיי היום יום שלנו היא ההנהגה של המדינה ובראשה נשיא המדינה וראש הממשלה, שעומדים בראשי הפירמידה הייצוגית והתפקודית של ישראל. הנשיא אכן ממלא פונקציה זאת בגאון .טוב שהוא השתתף בעצרת מיוחדת של האומות המאוחדות לציין את הסולידאריות הבינלאומית בזיכרון השואה. טוב עוד יותר הוא עשה בהופיעו בפני כנסייה של שחורים וכבש את הקהל בהעמידו את זיכרון השואה בקונטקסט האוניברסאלי- יהודי. בהזכירו את התלאות שעברו השחורים באמריקה, ואת האיש שטבע את האמירה. we shall overcome .זאת השראה. אני חוזר וטוען כול הזמן שהדרך היחידה לשמר את זיכרון השואה בעולם היא להציב אותה במרכז הנרטיב, ולא כחלק נפרד אף שלשואה הזאת שאירעה לעם היהודי אין אח ומשל. ואכן נאומו של הנשיא בעצרת האו"ם אמש הוגדר כנאום אוניברסאלי. הוא אמר בין היתר: "אף שאין דבר הדומה לאכזריותה, להיקפה או לממדיה של השואה היהודית באירופה -הרוע אינו נחלתה של דת כזו או אחרת, כפי שהוא אינו מאפיין של מדינה או קבוצה אתנית".
לעומתו ראש הממשלה ממלא את התפקיד ההפוך. מרוב שימוש בשואה, הוא הופך אותה לסחבה ומנגב בה את המחדלים שלו. הוא מסמרטט אותה.
וככה כותב חתן פרס ישראל, הפסל דני קרוון בהארץ (23.1.2015): "ראש הממשלה שמכין את המלחמה הבאה מעז להשתמש בשואה באופן דמגוגי. מה הוא עשה כדי להציל את חיי ניצוליה. האם ביקר אותם, דאג להם למצוקתם. איך הוא יכול להמשיך לחיות חיים של בזבוז... הוא מנפנף בשואה בקלות ומוזיל את שמה ואת הזיכרון ההיסטורי הקשה".
וכאילו כדי להמחיש דברים אלה מפרסם באותו עיתון אור קשתי מאמר שבו הוא מביא מסמך שהוגש למשרד ראש הממשלה ומבקר קשות את הכשלים הרבים בטיפולה של המדינה בניצולים. זאת חרף העובדה שהמדינה הוסיפה משאבים למען הניצולים אשר בחלקם שקועים בביצות הביורוקרטיה.
אבל עסקינן בזיכרון השואה ולא בשרידיה. לכאורה המקום הקל ביותר ללמד וללמוד את לקחי השואה, היהודיים, המוסריים, הערכיים והאוניברסאליים של השואה - הוא כאן במדינה היהודית. אבל דווקא כאן במדינה היהודית, שקמה על עיי החורבן של זמנינו, חייבת להתנוסס מעל לראשינו הנבואה המרה של ישעיהו "... מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ." ואכן זה כבר קרה בתקופה של חורבן הבית. מי שקורא את ספרו המונומנטאלי של יוסף בן מתתיהו- יוספוס פלאוויוס, "מלחמת היהודים ברומאים" מגיע בסוף הקריאה למסקנה שהכותרת צריכה הייתה להיות "מלחמת היהודים ביהודים".
מכאן שאת לקחי השואה צריך ללמוד בראש וראשונה כאן, בד-בבד עם חשיפת פניהם של אומות העולם לא רק על המחדלים והאלם בתקופת השואה אלא על אלה של פוסט שואה. יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, הוא מועד הולם לשתי המטרות גם יחד. אבל אנו בראש.
ראיתי לנכון להביא להלן בשפה האנגלית את מנשר ניצולי השואה. זאת משום שזה יום הולם לפרסום המנשר. כמו-כן, אני רוצה לציין שכול המאמצים במשך השנים להביא את המנשר, ההומניסטי הזה, לידיעת האומות המאוחדות באמצעות משרד החוץ שלנו, עלו בתוהו. לא ניתנה כול סיבה למחדל זה. הסיבה יכולה להיות כפולה. סתם מחדל של משרד החוץ שלנו, או מעין חשש המתמיד "מה יאמרו הגויים". או שניהם גם יחד. אפשר וזה הפרסום הפומבי הראשון של המנשר באנגלית, למעט עובדת הימצאותו באתר "יד ושם".
פורסם במקור: אתר המחבר "זרקור"
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| תגיות / עוקבים | מי ומי בפרשה - לקבלת רשימות חדשות עם הופעתן |
|
|
|
| מושגים | |
|
| |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| מטיפים לעולם מה שאנו לא מקיימים |
| תגובות [ 8 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| כותרת התגובה | שם הכותב | שעה תאריך | |||||
| 1 |
|
||||||
| 2 |
|
||||||
|
|
|||||||
| 3 |
|
||||||
|
|
|||||||
| 4 |
|
||||||
|
|
|||||||
| 5 |
|
||||||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

