סוכה בכל מקום

בעולם של תדמיות עם ישראל מתחלק בין שני מחנות עיקריים; אלה שעוסקים בגשמיות - בכלכלה, בקידום הטכנולוגיה והמדע, מול אלה שעסוקים ברוחניות ומוצגים כבטלנים מוחלטים בתחומי הגשם והחומר. הראשונים (נקרא להם 'המתקדמים') בונים ומטפחים את המדינה, את הצבא, את הכלכלה ומה שתוסיפו; האחרונים (נכנה אותם 'הבטלנים') עסוקים בספרים שלהם (או שכן או שלא) ולא תורמים דבר לחברה הכללית. אם רק היו מאפשרים לימודי ליבה אפשר היה אולי לשלב אותם בתחומי הגשם והחומר, לשתף אותם בפיתוח המערכות השונות של המדינה, אבל בינתיים הם לא נוטים לשתף פעולה. כאמור, אלה התדמיות והן מטופחות היטב בידי מומחים בתחום.

הסיפור המקראי - מספר שמות דרך ספר ויקרא וספר במדבר עד הגיענו לספר האחרון בתורה, ספר דברים - קובע קביעה חד-משמעית, שלחג סוכות יש צד לאומי מובהק, בהיותו זכר לסוכות, בהן שהו בני ישראל בדרכם רבת השנים במדבר ממצרים לארץ כנען.

אחרי מספר עליות שהייתי בהן לחוצה בזמן ורצתי יותר משהלכתי, עליתי היום, ביום חופש, לשלוש עליות.- כיוונתי שעון מעורר לשעה 4:30, פקחתי עיניים, והזזתי את השעון ל5:15 בכוונה להמשיך לישון. בכל זאת, אתמול היה שבת, וכרגיל למוצ"ש, הלכתי לישון אחרי 1:00 לפנות בוקר. למי יש כוח לקום? בעיניים עצומות, תוך כדי ניסיון לחזור לישון, חישבתי שכל חמש דקות שינה נוספות עכשיו, יוסיפו לי בהמשך הבוקר עוד רבע שעה על הכביש בגלל הפקקים של הבוקר... קמתי, התארגנתי, ארגנתי בגדים לילדים, הכנתי צהריים (בבקשה בלי שאלות חכמות כמו: למה לא הכנת בלילה?).

לפני שלוש שנים לערך הקדשתי פוסט לנושא של העדר צל בתל אביב תחת הכותרת "תנו לשמש גב". המזרח, החממה של האנושות, במובן הרחב של המונח, התברך בשפע של שמש, והתושבים עשו מאמצים למנוע חשיפת יתר לקרניה. ככה הם בנו את החושות במדבר, הנותנות צל, ואוטמות חום, מבני הבוץ או החמר, או מאוחר יותר האבן שהגנה מפני קרני השמש הלוהטות. וככה מאהלי הבדואים במדבר שומרים יותר מפני קרינה מאשר רחובות תל אביב. אשר לעיר, הבאתי דוגמה מן העיר מודֶנָה בצפון איטליה. העיר הזאת הרשימה אותי בשל הרחובות המוצלים שלה. איטליה היא ארץ דרומית משופעת בשמש בקיץ, אבל רוב המדרכות שעליהם צעדנו בעיר הזאת היו מוצלות. הבתים היו בנויים כך שהחזית נשענה על עמודים, והתקרות, ביניהם מקומרות, הן שנתנו את הצל. במקומות אחרים אלה היו בצורת פרגולות.