70 שנה לשחרור אושוויץ

הסרט הדוקומנטרי הבריטי "יירד הלילה", המוקדש לתיעוד תעשיית המוות הנאצית, הוקרן אמש בטלוויזיה הישראלית, לרגל ה-27 בינואר שנקבע כ"יום הזיכרון הבינלאומי לשואה". ב-15 באפריל 1945 שיחררו יחידות של הצבא הבריטי את מחנה הריכוז ברגן-בלזן, ואז גילו בפעם הראשונה את הזוועות שהתחוללו שם.

בתמונה: אנשים אוחזים בנרות כשהם חוצים את פסי הרכבת המובילים למחנה המוות בירקנאו שבפולין, לאחר טקס הזיכרון הרשמי. כ-300 ניצולי שואה התאספו עם מנהיגים מכל העולם כדי לזכור את 1.1 מיליון האנשים שנרצחו באושוויץ-בירקנאו ואת מיליוני האנשים שנרצחו בשואה.

בקרב שרידי מחנה ההשמדה אושוויץ יצא לפניה שמה של לילי קופצקי כמי שעברה את התופת הנאצי משני הצדדים של המתרס: מחד היא הייתה בעצמה אסירתו של גדול המחנות הידועים לשמצה, ומאידך היא שימשה כמזכירתם של מפקדיו מטילי המורא. אלה ניצלו את ידע השפות הרב שרכשה והטילו עליה לזייף את סיבת המוות בכרטיסיהם של האסירים שהוצאו להורג ולרשום בהם כי מתו ממחלה. בכך הם ביקשו, כמובן, להעלים מן העולם את עובדת השמדתם בכבשני הגז.

שבעה עשורים מאז השואה וחמישה עשורים מאז נכרתו עימה יחסים רשמיים - הופכת גרמניה להיות בעלת-ברית לדוגמה למדינת ישראל, שספק אם בכלל יש דומה לה כיום על מפת העולם העוין. למען הגילוי הנאות אני מתוודה מראש שאין הדברים הבאים אמורים להיות שיר הלל לגרמניה, גם אם יגררו אחריהם שובל טרוניות ומחאות נמרצות. בכל זאת אשים את נפשי בכפי, ולו כדי לחשוף את מה שנסתר מעיני כה רבים וטובים. מאיתנו.

אין זה יד המקרה שמחנה אושוויץ, אחד מתוך שישה מחנות השמדה שהקימה גרמניה הנאצית לצורך יישומו של "הפתרון הסופי של השאלה היהודית", הפך סמל ושם נרדף לשואה. אושוויץ מסמל בצורה המלאה ביותר את מזימת הזדון והרצח של הגרמנים, שבשלהי שנת 1941 החליטו לבצע כנגד העם היהודי גזר דין מוות כולל, אוניברסלי וללא פשרות.