הצעירים המוכשרים - לעמדות מפתח

ראשית - תודה על ההזדמנות לבקר בעכו פעם שנייה תוך חודש, ליהנות מיופייה ולהתרשם מהתפתחותה. בפעם הקודמת, היה זה לרגל הקונצרט שערכה התזמורת הפילהרמונית על חומות העיר העתיקה, בחסות בנק הפועלים. הפעם זהו שילוב נפלא של הצעירים - עתיד המדינה, עם ההיסטוריה המופלאה של העיר הזו. אבל מעל לכל, תכיפות האירועים בעכו היא הוכחה לכך שההכרה בחשיבות הגליל נמצאת בעלייה. תקוותי היא שיותר פעילויות ואירועים יעתיקו מקומם מהמרכז לגליל ושעסקים רבים ימצאו כאן כר מתאים לפעילותם.

הדיון בנושא צעירים מלוּוֶה בדרך כלל בסיסמאות כמו "העולם שייך לצעירים" או "דור העתיד" - קלישאות שקנו להן אחיזה אצל כולנו, אבל במקרה זה הן נכונות. בהקשר זה, לפני שבועות ספורים צד את עיני סיפור מעניין בתחום העסקי. טוד קוֹמְבְּס היה בין המועמדים לראיון בחברת ענק. לא היה לו ניסיון בחברות מסוג זה; לא היה ברור מה בקורות חייו הכשיר אותו לתפקיד, ובעיקר בלטה העובדה שהוא צעיר מרוב ואולי מכל המתמודדים על המשרה הנחשקת - בן 38 בלבד. אבל ה"גורו" הגדול של עולם העסקים, וורן באפט, בחר דווקא בו מכל המבוגרים עתירי הניסיון, לנהל את האימפריה הענקית שלו.

העולם משתנה. אם פעם פרמטר הגיל היווה מחסום כמעט בלתי-עביר לתפקידים בכירים, הרי היום אנו רואים מציאות בה הובלת חברות ופרויקטים מופקדת, יותר ויותר, בידי צעירים. ההצלחות המרשימות ביותר בעולם העסקים העכשווי, דוגמת "גוגל" ו"פייסבוק", נזקפות לזכותם של "ינוקות" שלפני שנים ספורות איש כמעט לא התייחס אליהם, בשל גילם הצעיר.

בנק הפועלים, שיש לי הזכות לעמוד בראשו, רואה בשינויים החברתיים הללו ובעליית כוחם של הצעירים הזדמנות ומחויבות כאחת. וכך גם אני נוהג בשיבוץ צעירים מוכשרים בעמדות מפתח! אני יכול לספר לכם שאחוז הצעירים עד גיל 40 בבנק הפועלים מגיע לכ-55% מכלל 12,000 עובדי הבנק ועל כך גאוותנו! יחד עם זה, בחינת אופי הפעולה של צעירים בתחום הפיננסי מחייבת רגישות והתאמה ספציפית ולא דיבור בקלישאות.

לפי סקר שערך מכון פורסטר בשנת 2010 בקרב כ-7,200 צעירים אירופיים, בגילאי 24-12, התברר כי הצעירים אכן מעדיפים לקבל את המידע הנחוץ להם "אונליין", אבל בעת קבלת ההחלטות על ניהול הכסף שלהם, הם מעדיפים להיעזר בהמלצות בני משפחה ובעלי ניסיון. לצורך כך בנק הפועלים בנה כלים פיננסים חדשים המותאמים לצורך זה תוך דגש על "ליווי אישי לצמיחה פיננסית".

בנק הפועלים השיק השנה חשבון חדש, "חשבון צמיחה" במיוחד לצעירים בשלבים הראשונים של חייהם. חשבון הצמיחה מעניק לצעירים מגוון של הטבות ושירותים ייחודיים, המאפשרים להם לקבל החלטות טובות יותר לעתיד. עולמם של הצעירים מתבסס על הפעלה יעילה של הטכנולוגיות החדשות, אך בהכרעותיהם הם עושים שימוש בניסיון הנרכש של חברים ובני הדור הישן. השילוב המוצלח הזה, של צעירים ומבוגרים, של אנרגיה וניסיון - הוא המפתח להבנת התהליכים המניעים את עולמנו בעת הנוכחית. תפקידנו כאנשים בוגרים יותר, האוחזים בהגה השלטון, המשק והארגונים הגדולים, ליצור את התנאים והאווירה לשילוב הזה, ובישראל החשיבות גדולה שבעתיים.

אחת הבעיות הקשות ברוב המדינות המפותחות, בעיקר במערב אירופה, היא הבעיה הדמוגרפית המתבטאת בהזדקנות המהירה של האוכלוסיה, הנובעת מעליית תוחלת החיים, לעומת ירידה חריפה בשיעורי הילודה ברוב פלחי האוכלוסיה. ישראל היא בין המדינות המפותחות הבודדות שאיננה סובלת מבעיה זו. שיעור הילודה אצלנו גבוה יחסית, והגיל הממוצע של האוכלוסיה הישראלית הוא בין הנמוכים ביותר במדינות המפותחות.

בהקשר זה, פרמטר משמעותי הוא שיעור האוכלוסיה שמעל גיל 65 כאחוז מהאוכלוסיה בגיל העבודה (64-15). בישראל יחס זה עומד על 16.4%, לעומת 35% ביפן ו-31% בגרמניה. זאת ועוד: אצלנו, האוכלוסיה בגיל העבודה גדלה בקצב שנתי של כ-2.0%, לעומת שיעורים נמוכים מאוד במערב. שיעור גבוה של אוכלוסיה צעירה יחסית מעצים, כמובן, את היתרון היחסי של המשק הישראלי יחסית למרבית המדינות במערב, בהן מערכות כלכליות רבות איבדו את תנופת הצמיחה על-רקע הזדקנות האוכלוסיה.

בצד התקציבי יש לכך שתי השפעות בולטות: מחד-גיסא, הוצאות הבריאות נמוכות ביחס למדינות שבהן האוכלוסיה זקנה יותר, אחרות, ומאידך-גיסא - הוצאות החינוך גבוהות יותר. בישראל הפכו הוצאות החינוך בשנים האחרונות לסעיף הגדול ביותר בתקציב המדינה, אבל לנוכח ההישגים של תלמידי ישראל בשנים האחרונות, בהשוואה לתלמידים ממדינות אחרות, נראה שיש צורך בבדיקה מעמיקה וקפדנית של איכות המערכות שלנו.

אוכלוסיה צעירה יחסית משמעה כוח עבודה גדול וזמין, פוטנציאל צמיחה גדול, הוצאות רווחה ובריאות קטנות, איזון טוב בין צוברי הפנסיה למקבלי הפנסיה, ועוד יתרונות כלכליים וחברתיים רבים. אוכלוסיה צעירה גם מאפשרת לחולל שינויים ממשיים - בתנאי שההנהגה המדינית והכלכלית תפעל בצורה מתוכננת ומושכלת.

ההישגים הכלכליים שלנו בשנים האחרונות היו, בין היתר, תוצאה מכך שיש לנו אוכלוסיה צעירה ומשכילה, עם הון אנושי גבוה. זה היתרון היחסי שלנו על פני המדינות המפותחות, אך על-מנת לשמור עליו ולמצות את פוטנציאל התרומה של הצעירים לצמיחת המשק, נדרשות השקעות ניכרות במערכות החינוך וההכשרה המקצועית. העובדה שמדינות רבות באסיה משקיעות סכומי עתק בפיתוח ההון האנושי שלהן צריכה להדליק נורות אדומות אצל קובעי המדיניות אצלנו, שהרי ללא השקעות דומות אצלנו קיים הסיכון של צמצום הפער הטכנולוגי בינינו לבינם.

הישגיה הכלכליים של ישראל זכו להכרה בינלאומית השנה, כאשר צורפנו לארגון ה-OECD, בו חברות 33 המדינות המפותחות בעולם. זה הישג גדול וחשוב, אך אסור שהוא יגרום לנו לנוח על זרי הדפנה. להפך: דווקא כאשר אנו משתייכים למועדון היוקרתי הזה של העולם המפותח, חולשותינו בולטות יותר לעין, והן רבות. פער ההכנסות אצלנו הוא השני בגודלו, לאחר ארה"ב, ההכנסה לנפש אצלנו היא בשליש התחתון של חברות ה-OECD, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמוך באופן יחסי, ומה שמדאיג ביותר - הישגי התלמידים הישראלים נמצאים במגמה מתמדת של ירידה לעומת תלמידים במדינות אחרות.

המסקנה מכך ברורה, ומחייבת פעולה מהירה ללא דיחוי. על מחדלים ועיכובים נשלם ביוקר רב - אנו והדורות הבאים אחרינו. הפעולות לחיזוק הצעירים חייבות להתמקד בשני תחומים עיקריים:

• הראשון הוא הגדלה משמעותית ומהירה של שיעור ההשתתפות של צעירים וצעירות בגילאי 40-20 במעגלי העבודה.

• והתחום השני הוא השקעה בתשתיות חינוך מתאימות ומשופרות, שמטרתן צמצום הפערים בין המרכז והפריפריה, תוך עידוד חינוך מדעי וטכנולוגי.

אומנם, בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, מצב הצעירים שלנו, מבחינה זו, אינו רע: שיעור האבטלה בגילאים 34-25 בישראל גבוה רק במעט מהממוצע הכללי, בעוד שבמערב-אירופה, שיעור האבטלה בגילאים אלה כפול ואף יותר מאשר הממוצע הארצי, ובחלק גדול מהמדינות הוא יותר מ-20%. באירופה מדברים על "דור אבוד", שיתקשה להשתלב בשוק העבודה. בישראל אין מצב כזה, גם משום שהמשק צומח בקצב מהיר יותר מאשר באירופה ומייצר מקומות עבודה חדשים, וגם מפני ששוק העבודה בישראל גמיש יותר, עובדה שמקלה על העובדים הצעירים להשתלב בו.

בשני מגזרים, שיעור ההשתתפות של צעירים בכוח העבודה הוא נמוך במיוחד - גברים חרדים ונשים ערביות. השלטונות חייבים לנקוט תמהיל של פעולות ותמריצים שישנו מצב זה מיסודו. המדובר לא רק בתמריצים כלכליים, כי אם גם בפעולות שישנו את היחס לעבודה במגזרים אלה, ולשם כך נדרשים מגעים ושיח אינטנסיביים עם ההנהגות במגזרים אלה.

לא אוכל לסיים את דבריי, מבלי להתעכב על בעיה רצינית מאוד, המציקה למאות אלפי צעירים, בגילים שבהם אנשים מקימים את משפחתם: הדיור. הצעירים הם הנפגעים העיקריים מן המחסור בדירות והעלייה הגדולה במחירי הדיור.

מחירי הדירות, במונחים שקליים, עלו בממוצע בשלוש השנים האחרונות בכ-50%, וזאת בתקופה שהאינפלציה נמוכה יחסית והשכר הנומינלי כמעט ולא השתנה. האם פירוש הדבר שיש אצלנו "בועת" נדל"ן? קשה לקבוע זאת. אני חושב שיש מחסור אמיתי בדירות למגורים ובהתחלות בנייה, אך נראה שלפחות חלק מעליות המחירים נבע מגורמים ספקולטיביים הפועלים בשוק.

כך או כך, אין מחלוקת לגבי העובדה שמחירי הנדל"ן בישראל גבוהים יחסית לכוח הקנייה של האוכלוסיה בכלל, והצעירים בפרט. כיום נדרשים יותר מ-120 חודשי שכר ברוטו, כלומר משכורת ברוטו של יותר מ-10 שנות עבודה (!) על-מנת לרכוש דירה ממוצעת בישראל. מובן מאליו שבעיה זו מטרידה בעיקר צעירים העומדים בפני רכישה ראשונה של דירה בחייהם. שערי הריבית אומנם ירדו, והם נמצאים בשפל של כל הזמנים, אבל זה מקל רק במעט. התוצאה ממצב זה היא בעיה חברתית קשה. כיום, ללא עזרה מההורים או גורמים אחרים, זוג צעיר ישראלי ממוצע מתקשה מאוד להגיע לדירה, וכידוע לא לכל הזוגות יש אפשרות לקבל עזרה מן ההורים.

לדעתי, קיימת איזושהי מחויבות של המדינה כלפי הצעירים בתחום הדיור. צריך גם לזכור שחלק גדול מן הצעירים בישראל תרמו שנתיים עד שלוש למדינה בשירותם הצבאי, כך שהם יוצאים לשוק העבודה בגיל מעט מאוחר יותר.

מה ניתן לעשות? הפתרון לטווח הארוך הוא הגדלת ההיצע בשוק הדיור. בשנים שטרם המשבר חברות בנייה ישראליות התמקדו בבנייה בחו"ל ונבנו כאן מעט מדי יחידות דיור. המצב עכשיו משתנה והתחלות הבנייה גדלות באופן ניכר. האחריות של המשרדים הכלכליים בישראל היא להמשיך ולהגדיל את משקל היצע הקרקעות בשוק. הגדלת ההיצע תביא לירידת מחירים. בעניין זה, לאזורי הפריפריה נועד תפקיד חשוב, מפני שאם המחירים בפריפריה הקרובה יתחילו לרדת, הירידה תזלוג במרוצת הזמן ותשפיע גם על המחירים במרכז.

מיסוי - ייתכן שיש לשקול גם הקלות מיסוי על דירות לזוגות צעירים, אם כי יש להיזהר בכל הנוגע לאפליות מיסוי, שעלולות להיות מנוצלות לרעה ולגרום לעיוותים בשוק.

לפני כשבוע ראינו התחלה של פעולה של הממשלה בתחום, בדמות הורדת מס השבח, והקלות נוספות על קבלנים ורשויות מקומיות. ניכר כי הממשלה לוקחת את הנושא ברצינות, אולם אין ספק שהפעולות שננקטו עד כה הן מעטות מדי ויידרשו פעולות ורפורמות נוספות על-מנת לפתור את הבעיה.

בתחום חשוב ומכריע זה של חיינו, ומעבר לצעדים שפורסמו לאחרונה ושלאו-דווקא כוונו לאוכלוסיה הצעירה, אני קורא לממשלה להקים צוות מוחות בנושא "בעיות הצעירים בשוק הדיור", בו יישבו נציגי המשרדים הכלכליים הרלוונטיים, בנק ישראל, הבנקים המסחריים, קבלנים וגורמים הפועלים בשוק הנדל"ן, ויגישו מסקנות קונקרטיות.

כל אלה הן משימות התובעות מיקוד מאמצים, תקציבים ובעיקר מנהיגות. תקוותי כי עשייה משותפת של ממשלת ישראל ושל הסקטור העסקי ישכילו להתמודד עם האתגרים החשובים הללו ולפרוץ את הדרך הראויה לצעירי ישראל אל עבר עתיד ראוי להם ולכולנו.