פרוז'ינין מקבלת רוח גבית

השבוע, קצת לאחר שפרשה זה מכבר מכס השיפוט, עלתה השופטת דיתה פרוז'ינין לכותרות, לאחר שפסקה (את ‏פסק דינה האחרון) לטובת גיא אליהו ומני נפלתי, עובדי מעון ראש הממשלה. שרה נתניהו אומנם לא הייתה נתבעת ‏רשמית, אבל הסערה נסובה סביבה, לאחר שנפסק כי היא השליטה אווירה של פחד במעון ראש ממשלה, והתעמרה ‏בעובדים. עו"ד יוסי כהן השתלח בשופטת, ובכירי מערכת המשפט מיהרו להגן על השופטת: שרת המשפטים, איילת ‏שקד, נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד, וגם הנשיא ‏בדימוס, סטיב אלדר. כל אלו ועוד נחלצו להגן על השוטפת. ‏

כזכור, עיקר הסערה שעורר עו"ד יוסי כהן, נסובה על כך שמחד-גיסא, נתניהו עמדה בעין הסערה, האישומים בדבר ‏תעסוקה פוגענית ובדבר "אווירת פחד" הופנו כלפיה, ומצד שני, היא לא הייתה צד להליך אלא רק עדה. "ידיעות ‏אחרונות" מסבירים שכן, היא יכלה להצטרף ולהיות צד לדיון, אך בחרה שלא לעשות כן, שמא יושתו הפיצויים על ‏ראש שמחתה, ולא על המדינה. וכידוע, לבנימין נתניהו אין כרטיס אשראי, ולא בטוח שימצא המקורב שיספק להם ‏את ההלוואה הפעם;

הבחירה של שרה נתניהו שלא להיות צד להליך (פן, חלילה, תצטרך לשלם), מונעת ממנה כעת ‏את הזכות להגיש ערעור על פסק הדין.‏‎ ‎‏ היא לא באמת מקופחת, היא עשתה את הבחירה שלה. תשלום הוצאות ‏משפט אינה לא כוס התה שלה (כוס שצריך לשטוף ידיים לפני שמגישים לה אותה).‏

בכלל, כעולה מכתבתה של "טובה צימוקי", טענותיו של עו"ד יוסי כהן כי לכאורה, לא ניתן לשרה יומה בבית ‏המשפט, אינן אלא מסך עשן; מסתבר שהמדינה הציגה מכתבי שבח שכתבו עובדים במעון ממשלה לקיסרית, אבל, ‏המכתבים האלו לא ניתנו במסגרת תצהירים, ולא בכדי: החשש שמא העובדים יחקרו ויסבירו מה עמד מאחורי ‏אותם מכתבים באמת. זו לא הפעם הראשונה שבה עובד שטוען בדיעבד שקופח, כתב מכתב למעביד שלו. כזכור, גם ‏בפרשת משה קצב, עובדות בית הנשיא כתבו לנשיא מכתבים. אך כשעובד כותב מכתב שבחים או תודה למעביד שלו, ‏זה בעיקר מעיד על הפער ביחסי הכוח, ופחות על כוונה מן הלב.‏