‏"לאכול את גלידת הפיסטוק ושתשאר שלמה"‏

‏"למעשה, נתניהו נהנית ממנעמי השררה, ומחלקת הוראות לגורמים שלטוניים, תוך שהיא ממשיכה להתעטף ‏באצטלת האדם הפרטי. אילו צירפה את עצמה כנתבעת לתיקי נפתלי ואליהו, היא הייתה זכאית כיום לערער ‏על פסקי הדין, אך גם נחשפת לאפשרות שתשלום הפיצויים שקבע בית הדין לעבודה יוטל עליה". כך כותב ‏יובל יועז בטור בהארץ שעוסק בשאלה: מדוע שרה נתניהו לא הייתה צד בערעור לעליון. כי היא רצתה. וברגע ‏שבחרה לא להיות צד להליך, לשיטתו, עליה להשלים עם כל ההשלכות של הבחירה הזו.
‏

אבל יש בעיה, טוען יועז, כשאנו מסווגים את שרה כאדם פרטי. זאת לא רק בעיה עבורה, אשר מנעה ממנה ‏זכות ערעור. לשיטתו של יועז, זו בעיה של נורמה שלטונית תקינה: הגם שמבחינה פורמלית היא אדם פרטי ‏ש"במקרה" נשוי לראש הממשלה, מבחינה לא פורמלית היא הרבה יותר. היא אוחזת במושכות, היא מחזיקה ‏כוח שלטוני כאשר היא מעסיקה עובדי מדינה. יש מי שאומרים שהשליטה שלה רבה הרבה יותר (יגאל סרנה ‏מ"ידיעות", לדוגמה, שנתבע כעת ע"י הזוג הקיסרי בדיבה, בשל הטענות הללו).
‏
לטענת יועז, שרה היא אדם ציבורי לכל דבר, ולפיכך, החלטת המפכ"ל רוני אלשיך להמרות את פי אביחי ‏מנדלבליט ולאפל את הממצאים בחקירה, אינה החלטה תקינה, או כשרה. "טובת הנאה לרעית ראש ‏הממשלה, כמוה כשוחד לראש הממשלה" מסכם הכותב.
‏
דינה של שרה נתניהו צריך להיות זהה דינה של נאווה ברק אשר העסיקה בזמנו עובדת זרה בניגוד לחוק, ‏ונחשבה לצורך החוק כאשת ציבור, בשל היותה רעיחתו של אהוד ברק. כך צריך להיעשות כעת, הוא מסכם. ‏