ערבים טובים, ערבים רעים <br>

ד"ר חיים שיין, מישראל היום, מקדיש את טורו ב"ישראל השבוע" לתקרית חנין זועבי בכנסת. המסקנות ‏שלו, לטעמי, "טיפונת" מרחיקות לכת. הוא מציין כי חברי הכנסת של הציבור הערבי קיצוניים יותר מהם, ‏ועל כך, דומה כי אין מחלוקת. הוא כותב, בנוסף, כי ערביי ישראל עוברים תהליך של "פלשתיניזצייה" וכי:
‏
‏"ערביי ישראל מסכימים כנראה עם אחיהם הפלשתינים שהמאבק איננו על "הכיבוש" בשנת 1967 אלא על ‏‏"הכיבוש" של 1948. רק השמאל הישראלי התמים עדיין משלה את עצמו ואת העולם המערבי כאילו אם ‏נחזור לגבולות 67', ייכון שלום בין יהודים לערבים והטורור העולמי ייפסק". ‏

לשיטתו, היות שערביי מדינת ישראל מתייחסים למלחמת השחרור של 1948 כאל "כיבוש", הרי שהם האויב ‏שאינו רוצה בקיומנו. ואני שואלת: האם ד"ר חיים שיין מלווה את דבריו באסמכתאות? האם יש סקר דעת ‏קהל שנערך בקרב ערביי ישראל המגבה "עובדות" אלו אשר מביע ד"ר שיין? האם באמת כל או רוב ערביי ‏ישראל תומכים במדינת פלשתין על כל שטח ישראל? באמת? כי בפעם האחרונה ששמעתי משהו בנוגע ‏לעמדותיהם, הבינותי שהם בכלל רוצים להישאר בשטחה של מדינת ישראל, גם לאחר שתקום מדינת ‏פלשתין. כלומר ניתן להניח שהם חפצים בקיומה של מדינת ישראל, ולו בכדי להישאר פה. ‏

הוא גם טוען כי אם הפלשתינים היו משתמשים בכספי הסיוע שהוזרמו אל הגדה המערבית לאחר הסכמי ‏אוסלו, בתבונה, כל אחד מהם היה יכול לחיות בוילה ולא לעבוד יום אחד בחייו. האמנם? כן, ספרו של רונן ‏ברגמן, "הרשות נתונה", עוסק בשוד כספי העם הפלשתיני ע"י ההנהגה הפלשתינית. אך מהיכן הנתון ולפיו, ‏אם היה נעשה שימוש בכספים אלו לפיתוח הכלכלה הפלשתינית "כל פלשתיני יכול היה לחיות בוילה ‏מפוארת ולא לעבוד עד סוף ימיו"? יש נתונים כלכליים התומכים בכך? בכל הכבוד, לא רציני. ‏

את הטור שלו מסיים ד"ר חיים שיין בהבחנה בין "ערבים רעים" (לא הטרמינולוגיה שהוא בחר בה, אבל מה ‏שמשתמע ממנה), אלו שרוצים שתיכון מדינת פלשתין מן הים עד הירדן ותומכים בחנין זועבי ודומיה, לבין ‏‏"ערבים טובים", כמו הסטודנטים שלו (שאני מכירה אותם, היות שגם אני הייתי סטודנטית של ד"ר חיים ‏שיין), אלו שחנין זועבי אינה מייצגת אותם. ואני רק תוהה מהיכן הנתונים בטור, ומה מקורם. ‏