סטירה מצלצלת משמאל לביבי <br>

רן אדליסט ממעריב מקדיש את הטור שלו ללגלוג על ביבי, שהחל את פרשת המאווי מרמרה בהצהרות ‏רהב ספינולוגיות, ולפיהן, אף ספינה לא תשבור את המצור על עזה, דרך הצהרות רהב ספינולוגיות על היעדר ‏נכונות לפשרה, ועד הלום - אז הסכים להתפשר עם הטורקים, בניגוד להצהרותיו הקודמות. להבדיל ממספר ‏פרשנים של ישראל היום שמשבחים את ההסכם ומצהירים עד כמה הוא סביר עבורנו (יש קשר לשליטה ‏של שלדון אדלסון בעיתון?), דווקא אדליסט, כתב שמאלי ומי שהיה בעבר ממקימי "שלום עכשיו", רואה את ‏הפגמים שבהסכם:‏
‏
""הטורקים נסוגו מהדרישה שלהם להסרת המצור על רצועת עזה!". תרגיעו. זה הניסוח של לשכת רה"מ. ‏באורח אמיתי, ישראל חתמה על העברת "כל ציוד וסיוע דרך נמל אשדוד בפיקוח ביטחוני-ישראלי, ואושרה ‏הקמת תחנת כוח בעזה, מתקן התפלת מים בשיתוף עם גרמניה ובית חולים". המשמעות היא כניסת סחורות ‏ללא הגבלה ותנופת בניה. עדיין יש מגבלות על תנועה חופשית פנימה והחוצה, אבל ישראל לא צד במשחק ‏הזה. זה עניין שבין חמאס, טורקיה ומצריים".‏

אדליסט מנבא שכפי שביבי ירד מן העץ הטורקי, הוא עתיד לרדת, בקרוב, מן העץ הישראלי פלשתיני ולקבל ‏את היוזמה הצרפתית, שכיום הוא מתנגד לה בכל תוקף. אדליסט מאשים את ישראל בתקיעות בזירה ‏הפלשתינית, ואני שואלת: מה עם ספרי הלימוד ברשות הפלשתינית שאינם מכירים בקו הירוק ובמדינת ‏ישראל? שלא לדבר על הסתה לביצוע פיגועים מטעם תשדירי הטלוויזיה של הרשות. מדוע אדליסט מטיל את ‏כל האשמה על צד אחד, הוא הצד הישראלי?‏

בכל הכבוד, כשניגשים לניתוח הסכסוך הישראלי-פלשתיני, ראוי לנקוט ריאליזם, איזון ולא ספינולוגיה חד ‏צדדית. זה אמור להתאים לביבי, לא לרן אדליסט. לא כך?‏