ההתבטאויות לוינשטיין אינן מקריות

גם סימה קדמון מידיעות אחרונות, כמו יגאל סרנה, עוסקת בטורה השבועי בידיעות אחרונות בניסיונות ‏הבחישה של ביבי (בנימין נתניהו) בתקשורת. היא כותבת:‏
‏
"לא ייאמנו האנרגיות, הלהט והאובססיה שמפעילים את ראש הממשלה בניסיונותיו להשתלט על מפת ‏התקשורת. אבל השבוע קרה לו ככל הנראה מה שקורה לאנשים שמה שמניע אותם זה היצר: הוא איבד את ‏הבלמים. ממש באותו זמן שבו הודיע על דחיית הפעלת התאגיד, הוא פעל לכיבוש ערוץ הכנסת ונתפס ‏כשהוא מנסה לתפור מכרז כך שיתאים לכלי תקשורת שבשליטת אנשים שלו. כך לפחות טוענים במערכת ‏הפוליטית. ההגזמה הייתה כל כך בוטה, שנתניהו אילץ את ראשי מפלגות הקואליציה להתייצב כחומה ‏בצורה נגד הניסיון הזה".‏

קדמון מציינת שאפילו נפתלי בנט התנגד לדחיית פתיחת התאגיד, אולם משה כחלון, שר האוצר, תרם ‏לדחייה בכך שעיכב כספים שמגיעים לתאגיד. קדמון עוסקת בספקולציות הנוגעות לשאלה מהו הגורם ‏האמיתי לדחיית פתיחת התאגיד, ומניחה כי העיתונאים שגויסו לתאגיד אינם לרוחו של ביבי, אחרת התאגיד ‏היה בועט מזמן.‏

בהמשך טורה לועגת קדמון לאביגדור ליברמן, שאינו יכול על איסמעיל הנייה, ולפיכך, מפגין שרירים על ירון ‏דקל ועל מחמוד דרוויש. היא מבקרת את הצביעות הימנית, שמחד מנסה לצנזר יצירות כגון שירת מחמוד ‏דרוויש או את ספרה של דורית רביניאן, "גדר חיה", אך מאידך-גיסא, מקדמת ומאפשרת את היצירות האלו ‏בערוצים אחרים (מומלץ לקרוא).‏

את החלק האחרון בטורה מקדישה קדמון להתבטאות המקוממת האחרונה מטעם רבנים דתיים לאומיים: ‏הפעם זו ההתבטאות של הרב יגאל לוינשטיין כנגד קהילת הלהטב"ק: קדמון טוענת כי מדובר במשנה ‏סדורה של הדתיים הלאומיים, וכמשתמע מדבריה, כסיכון לחברה דמוקרטית, חופשית וליברלית, ולא ‏בפליטות פה מקריות. יש כאן משהו גדול ורחב הרבה יותר לטענתה (בניגוד לתפיסתו של בן-דרור ימיני כי ‏מדובר בשוליים קיצוניים שהתקשורת מנסה להבליט).‏

לציבור היהודי ישראל אכפת מההתבטאויות כנגד נשים והומואים, משום שלכל אחד יש בת, ולכל אחד יש ‏בן שאולי יגדל להיות הומוסקסואל, גורסת קדמון. אבל, היא טוענת, הציבור היהודי מתעלם מכל ‏ההתבטאויות החרד"ליות כנגד ערבים, כי אף אחד מאיתנו אינו ערבי.‏