צוק איתן: להמתין לדוח מבקר המדינה

עמוס הראל, בטור הפרשנות השבועי שלו בהארץ, עוסק בעיקר בדיון הציבורי סביב מבצע "צוק ‏איתן". ‏

הוא כותב:‏

‏"כפי שהעירו השבוע איזנקוט וראש הממשלה בנימין נתניהו, השנתיים שחלפו מאז הסתיימה ‏המלחמה היו השקטות ביותר בגבול הרצועה מאז מלחמת ששת הימים. אבל במקום להתמקד ‏בעובדה זו ולמנף אותה להצדקת מדיניותו בעת "צוק איתן", בחר נתניהו דווקא במגרש הפוליטי ‏הנוח ליריביו. שם ניהל השבוע מלחמת חפירות להדיפת טענתם שהממשלה והצבא לא נערכו מראש ‏כיאות להתמודד עם המנהרות".‏

מדבריו של הראל משתמע כי יש פה סנריו דומה לזה שארע לאחר מלחמת לבנון השנייה: במאקרו, ‏בהחלט הושגה הרתעה (השקט בצפון מדבר בעד עצמו, כמו גם השקט בדרום בשנתיים האחרונות), ‏וזה לא שבמיקרו לא אירעו אינספור טעויות, והצבא לא היה מוכן וערוך, והיה אפשר להיערך ‏בצורה טובה יותר. ‏

אבל אין להתבוסס, כך אני מבינה מדבריו של הראל, בהלקאה עצמית שהיא המשך טבעי להתבוננות ‏בתמונת המיקרו, כאשר תמונת המאקרו אינה רעה בכלל, חרף כל הכשלים. ‏

הדמיון לסנריו שהתרחש לאחר מלחמת לבנון השנייה, לדעת עמוס הראל, הוא דמיון קרמאתי, ניתן ‏לומר: ביבי, מזכיר הראל, עודד את מחאת המילואימניקים אז, כנגד אהוד אולמרט, והיום הוא ‏מותקף ע"י הורים שכולים אשר דורשים וועדת חקירה. או במילים אחרות: אשר הוא יגור ‏לאולמרט, בא לו. ‏

הראל אינו קונה את התירוצים של ביבי, שגורס שבמהלך 9 ישיבות בשנים 2013 - 2014, איום ‏המנהרות אוזכר, והוא ממתין לדוח הסופי של מבקר המדינה, יוסף שפירא, שם אנו צפויים ‏להווכח בהקשר הכללי. ‏

גם על אביגדור ליברמן, אשר בחר לחסל את ירון דקל בתוך 48, במקום את החמאס ואת איסמעיל ‏הנייה, יש להראל ביקורת: הפלת החמאס, לדעת הראל, אינה רעיון ריאלי, ואפילו במוחו של ביבי ‏עולים מחשבות בנוגע להסדרים ארוכי טווח עם החמאס, משום שהחלופה של החמאס עלולה להיות ‏גרועה יותר (ולא צריך להפעיל את הדמיון, כשדאעש בתמונה כבר מספר שנים). ‏