דילמת השבוי

יוסי מלמלן ממעריב, מקדיש את טורו השבועי, "חשאי בשישי", לסוגיית השבועיים והנעדרים. ‏נכון להיום מצויים בעזה שני חללים אשר מקום קבורתם לא נודע (סרן הדר גולדין וסמל אורון ‏שאול), שני אזרחים אשר הסתננו לעזה, ככל הנראה, בשל מצבם הנפשי (אברה מנגיסטו והישאם א-‏סייד), ועוד מסתנן לעזה, שלא ברור אם הסתנן לשם בשל כוונה זדונית או בשל ליקוי נפשי (ג'ומעה ‏אבו גנימה), ולפי תוצאות הבירור יוכרע מעמדו - כנעדר או כמי שבחר להשתייך לכוחות האויב.‏

מלמן בטורו מתאר בפרוטרוט את הצפי למגעים עם החמאס, לאור מסקנות ועדת שמגר (שהותוו ‏עקב עסקת גלעד שליט ועסקת ג'יבריל רג'וב בזמנו), ולאור חילופי הגברי הצפויים בחמאס, לרבות ‏מי המתווכים הצפויים. בגדול, חמאס מתנהל בצורה סחטנית ומבקש שחרור 50 מחבלים ששוחררו ‏בעסקת שליט ונכלאו שוב, לפני שבכלל ימצמץ לכיוון ישראל. הצפי וההערכות המלאות - בטורו של ‏מלמן. ‏

בהמשך טורו מתייחס מלמן למה שעשוי/עלול להתרחש בגדה לאחר הבחירות למועצות המקומיות ‏באוקטובר, בחירות שבהן החמאס מתמודד, וכשברקע, אבו-מאזן הודיע על פרישתו: השורה ‏התחתונה, לפי מלמן, היא, שלאחר שהערכות קודמות לגבי מצב העולם הערבי נתבדו, איש בצמרת ‏מערכת הביטחון אינו רוצה לכונן הערכות חדשות, אבל בכל זאת משתמע מטורו כי לא בכדי בחר ‏חמאס להתמודד בבחירות אוקטובר 2016: הוא התנחל בלבבות תקופה ארוכה מספיק, בכדי ‏להתנחל כעת בקלפיות. ‏

גם בתחום המאבק בדאעש - סניף סיני - הדברים אינם ברורים, לפי מלמן: יש ניצחונות מקומיים, ‏אך הכנעת הארגון רחוקה עדיין. ‏