ביבי והתקשורת: מאזן אימה

בן כספית ממעריב מקדיש את טורו השבועי, כמה מפתיע, לביבי (בנימין נתניהו). אבל ביבי אף פעם לא ‏משעמם, ותמיד יש מה לכתוב על ביבי, וזה לא נגמר, והטור השבועי הנוכחי של כספית חריף במיוחד. הטור ‏של כספית נפתח באפיון ביבי כמי שסוגד לדת אחת: דת הסקרים, אשר בכתבי הקודש שלה הוא מעיין ‏באדיקות, וזאת בכדי ללמוד מהם כיצד להצטייר כ"מנהיג חזק" בעיני הציבור. מרוב ניסיונות להצטייר ‏כ"מנהיג חזק" בעיני הציבור, ביחס לברק אובמה, הוא מסמס לנו מיליארדים של דולרים בסיוע ביטחוני ‏שהיינו יכולים לקבל אלמלא הוא התעקש להצטייר ככזה מנהיג חזק, מזכיר לנו כספית. ‏

האובססיה העיקרית של ביבי, לשיטת כספית, היא התקשורת (סקרים היא אובססיה הנגזרת מן האובססיה ‏לתקשורת). האובססיה כל כך עמוקה, עד שראשי השב"כ והמוסד, יוסי כהן ונדב ארגמן יכולים לחכות ‏בחוץ. כי ביבי, שהלו"ז שלו מדוד ברבעי שעות, הקדיש 16 שעות מזמן ראש הממשלה שלו (!) לתקשורת. ‏ומה היה כל כך חשוב לביבי, בשיחות שלו עם התקשורת, עד שבכירי המערכת הביטחונית היו אמורים ‏להתייבש בחוץ, בעוד ביבי מתגאה בהתייבשותם?‏

ובכן, לשיטת כספית, ביבי מבהיר לתקשורת שיש ביניהם מאזן אימה: אז זה נכון, לשיטת כספית, שענייני ‏ביבי מצויים ב"בדיקה" שהיא דה-פקטו חקירה, וזה נכון שבקרוב העיתונים יוצפו בדיווחים על השטיקים ‏האחרונים של ביבי, והם ממש יתמוגגו, וזה נכון שהעיתונות מהלכת אימים על ביבי, אבל גם ביבי מהלך ‏עליה אימים, הוא הרי שר התקשורת, ויכול לסגור ולפתוח ערוצי תקשורת כאוות נפשו, וגם להתחרט על זה ‏ברגע האחרון אם מתחשק לו. כספית כותב:
‏
‏"החברים בתאגיד השידור הציבורי שעוד לא בקע מרחם אמו (גלעד ארדן) ואביו (יאיר לפיד) יודעים שהם ‏נתונים בכף ידו של נתניהו. ירצה, יהדק אותה על גרונם. ירצה, ירפה. עם ערוץ 10 הוא לא קיים מפגש ‏כלשהו, אבל לשם הוצנח לאחרונה רמי סדן, ובכיר נוסף בחברה המחזיקה בערוץ, ערן טיפנברון, כבר ישב ‏עם נתניהו לאחרונה, כנראה יותר מפעם אחת.‏

המסר מכל המהלכים הללו ברור: כולכם תלויים בי. אני אקבע את עתידכם. לא רק המערכתי, גם האישי. ‏עיתונאים מקצועיים רבי נסיון כירון דקל, אבי וייס, גולן יוכפז, אלדד קובלנץ וגיל עומר, כולם יודעים שהם ‏תחת המגף של החברים מבלפור. לפעמים זו סוליה רחבה, לפעמים סטילטו. בכל מקרה, זה כואב".‏

כספית גם עוסק בהצעת החוק ההזויה האחרונה של ביבי, זו שאוסרת להקליט שיחה שאתה מעורב בה, ‏כאילו שזה יחזיר את הגלגל לאחור, וימנע רטרואקטיבית את הקלטת שרה נתניהו על-ידי מני נפתלי ועל-ידי ‏עובדים אחרים. בכל מקרה, גם אם זה לא יחזיר את הגלגל אחורנית, זו עוד דרך להיכנס בכלי העבודה ‏המרכזי של התקשורת. ‏

הוא גם עוסק ב"אשר יגור הליכוד לאולמרט בא לביבי" (הצעת החוק של דוד ביטן): בתקופת אהוד אולמרט, ‏הרי, הייתה הצעת חוק שביקשה למנוע חקירת ראש ממשלה מכהן, לפחות ככל שמדובר בעוונות. הליכוד ‏התנגד לכך בחריפות, ואשר הוא יגור לאולמרט, בא, מסתבר, לביבי. אם הליכוד יקדם הצעת חוק אשר הוא ‏התנגד לה בתקופת אולמרט, הרבה גבות תורמנה והרבה לסתות תשמטנה. או בעצם זה לא יקרה, וזאת ‏בעצם הבעיה שלנו: איבדנו, כחברה, את הציפייה מן הנבחרים שלנו להגינות. וזהו, לדעת כספית, הנזק ‏העיקרי שחולל ביבי לחברה שלנו. ‏