"זהו הרגע של הצעירים באירופה. כל המעמד הפוליטי נעשה יותר ויותר צעיר", אומר לואיג'י די-מאיו. והוא צריך לדעת. בעוד ארבעה חודשים, בגיל 31, הוא עשוי להפוך לראש ממשלתה של איטליה – לצידם של עמנואל מקרון בן ה-39 וסבסטיאן קורץ בן ה-31.

די-מאיו עומד בראש מפלגת "חמשת הכוכבים" העשויה לנצח בבחירות הכלליות בחודש מארס. סיפורו הוא אולי היוצא-דופן ביותר: הוא גדל באווירה המושחתת של נפולי, נשר מהאוניברסיטה ומעולם לא עבד במשרה מקצועית כלשהי; שורה של כתבות מתארות אותו כ"מלצר לשעבר".

המפלגה הוקמה לפני עשור בידי הקומיקאי בֶּפֶּה גרילו ובשנת 2013 זכתה ב-9 מיליון קולות כאשר היא נישאת על גל של חוסר שביעות רצון מהסטטוס-קוו. באמצעות שיטת הפריימריז האינטרנטית של המפלגה, הפך די-מאיו בן ה-26 לסגן נשיא הפרלמנט. בדצמבר שעבר הפילה המפלגה את ממשלת המרכז-שמאל של מטאו רנצי, והיא ניצבת גם מול הימין בראשו עשוי להתמודד שוב סילביו ברלוסקוני, ראש הממשלה לשעבר שאיכשהו שרד אין ספור שערוריות מין ושחיתות.

בחודש ספטמבר זכה די-מאיו בראשות המפלגה, שוב בפריימריז אינטרנטיים. העיתון האיטלקי איל פאטו קווטידיאנו כינה את חמשת הכוכבים "מפלגה שגדלה אך אינה מתבגרת", אך בעיניו של די-מאיו – כל מה שעושה המפלגה הוא אתגר ברור לכל תקדים בזירה הפוליטית של איטליה, כותב אישאן ת'רור, הפרשן הבינלאומי הבכיר של וושינגטון פוסט.

"התנועה נולדה מתוך הכישלון של המפלגות משמאל ומימין כאחד", אומר די-מאיו. "הבעיה האמיתית באיטליה היא שיש הרבה אזרחים שאינם מזדהים עם המפלגות הללו משום שהן נכשלו בהגנה על הערכים והאינטרסים של חלקים שונים בארץ". בתוך החלל הזה, חמשת הכוכבים אינה שונה מתנועות אנטי-ממסדיות אחרות הצצות באירופה.

אבל קשה מאוד להצביע על האידיאולוגיה של חמשת הכוכבים, מציין ת'רור. המפלגה דוגלת בצדק חברתי וסביבתי, ספקנית כלפי החברות הגדולות ואינה מעוניינת (אם כי אינה מתנגדת לגמרי) בשותפות צבאית במסגרת נאטו. לצד זאת, יש בה חלק ליברלי המתנגד לריכוזיות ושואף לבצע רפורמות במערכת הפיננסית. "יש לה חזות ימנית על בסיס שמאלני מתחת לגב אנרכיסטי", אומר העיתונאי האיטלקי בֶּפֶּה סרווגניני המתנגד למפלגה.

די-מאיו מטיף לגירסה ממותנת-במכוון של המדיניות האמורפית של המפלגה. למשל: למרות שיש לו הסתייגויות מהאיחוד האירופי, הוא אינו דוחה אותו באותה קיצוניות של מארין לה-פן או של תומכי הברקזיט. "אין לנו שום כוונה לבודד את איטליה. אין לנו שום כוונה לרומם רגשות לאומניים. אנחנו דוחים לחלוטין את ההגדרה שלנו כתנועה פופוליסטית", הכריז.

בנושא הרגיש של הגירה, די-מאיו פוסע בנתיב מקובל למדי, תוך שהוא מתלונן על הנטל הבלתי-הוגן בו נשאה איטליה כאשר קלטה אלפי מהגרים ופליטים מצפון אפריקה. "אנחנו לא מאמינים בחומות פיזיות, אבל אנחנו גם לא מאמינים בחומות בלתי נראות שאינן קיימות. איטליה הופכת למחנה הפליטים של אירופה", אמר, ותמך בקריאתו של מקרון לפעול לייצוב המצב בלוב.

מתנגדי חמשת הכוכבים מבליטים דיווחים לפיהם המפלגה נהנתה ממסעות דיסאינפורמציה רוסיים, אבל די-מאיו אומר שמדובר ב"פייק ניוז". הוא משיב מלחמה שערה ועוקץ את ברלוסקוני על יחסיו הקרובים עם ולדימיר פוטין: "זה לא בֶּפֶּה גרילו שמבקר את פוטין מדי חודש".