האיסלאמיזציה במזרח התיכון תהיה בנסיגה בשנה הקרובה - קובע ניקולס פלהאם ב-The World in 2018 של אקונומיסט. יותר אנשים ברחבי העולם יתחילו לגלות מחדש מה פירושו של דבר להיות קוסמופוליטני. דור חדש של ערבים משתחרר מהתפיסה לפיה האיסלאם הוא הפתרון. פלהאם עובר ביעף על פני המזרח התיכון:

• בבחירות בעירק יקבלו מפלגות חילוניות נתח גדול יותר מן הקולות. נשות מוסול בטוחות שדאעש לא יחזור ולכן יסירו את ה"חימאר" - הלבוש המכסה את כל גופן - ויחזרו לאוניברסיטאות; ילדות יחזרו לבתי הספר.

• אנשי דת במצרים יתלוננו על הירידה במספר המתפללים. שני אמצעי הזיהוי המובהקים של האיסלאם - הזקן והרעלה - יילכו וייעלמו. מספר גדל של בתי קפה בקהיר יגישו אלכוהול.

• נשים תוניסאיות המתגוררות באירופה יחזרו למולדתן יחד עם בעליהן הנוצרים, תוך ניצול החוק החדש המאפשר למוסלמיות להינשא לנוצרים.

• אפילו בסעודיה יש תחושה של הקלה. הנשים יורשו השנה לנהוג ויותר בתי קולנוע ייפתחו.

מנהיגי מצרים, סעודיה והאמירויות ינסו לנצל את הרגשות העממיים כדי לדחוק את רגליהם מתנגדיהם האיסלאמיסטים מהחיים הציבוריים. נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, יפעל בצורה תקיפה יותר נגד אוניברסיטת אל-אזהר, מעוז האיסלאם במדינה. מתוך חשש שיעוכבו לבדיקות ויידרשו לענות על שאלות, מוסלמים אדוקים יגלחו את זקניהם ונשותיהם יסירו את הרעלות. השלטונות ינצלו את התקשורת הממשלתית ואת תוכניות הלימודים בבתי הספר כדי לקדם רעיונות חילוניים. המיעוטים הדתיים יקדמו בברכה את השחרור מהלחץ המוסלמי. סוציולוגים ידווחו על גידול ביחסי המין לפני נישואין, ובמקביל יעלה שיעור הגירושין.

המבוגרים יותר יבכו את הירידה המוסרית, אך אישי ממשל יטענו שיש תועלת חברתית בכך שניתן פורקן לתסכול מיני, שכן האבטלה הגבוהה ויוקר המחיה הפכו את הנישואין למצויים מחוץ להישג ידם של צעירים ערבים רבים. פעילי זכויות אדם ימשיכו למחות על הדיכוי של צורות רבות של התארגנות חוץ-ממשלתית, אך בה במידה יברכו על המידה הגוברת של אינדיבידואליזם וחירויות הפרט.