חגורת הבטיחות הצהובה – זהו סמלה של תנועת המחאה הספונטנית נגד נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הצוברת תאוצה. בסוף השבוע שעבר יצאו 300,000 צרפתים לרחובות ברחבי המדינה נגד הנשיא, חסמו כבישים ושיבשו את החיים. מפגין אחד נהרג ו-400 נפצעו בהתנגשויות עם נהגים ושוטרים.

צ'רלס ברמנר, כתב טיימס בפריז, טוען ש-70% מן הצרפתים תומכים בתנועת "חגורת הבטיחות". הם מרוכזים ב"צרפת הנשכחת" – עיירות בפריפריה שתושביהן תלויים במכוניות, ואשר זעמם התפרץ בשל עליית מחירי הדלק. לאחר שלא הצליח לדכא את ההתקוממות באמצעות הטלוויזיה, העביר מקרון את המשימה לידי ראש הממשלה, אדוארד פליפה. נכון לעכשיו, הממשלה מסרבת להפחית את המס על הדלק וטוענת שמאחורי המחאה עומדת החזית הלאומית של מארין לה-פן, אשת הימין הקיצוני אותה הביס מקרון בבחירות אשתקד.

לדברי ברמנר, התנועה מסמלת את כשלונו של מקרון בביצוע השינוי שאותו הבטיח לצרפתים. בחו"ל הוא עדיין זוכה להערכה רבה, אבל בביתו פנימה – הנשיא בן ה-40 הוא כבר סחורה משומשת ומעורר סלידה במיוחד בקרב המעמדות הנמוכים המרגישים שנותרו מחוץ לכלכלה המודרנית.

בשנתו הראשונה השיג מקרון רפורמות ראויות לציון, אל מול מחאות ושביתות. הוא הקל את חוקי העבודה הנוקשים וקיצץ את זכויות היתר של עובדי חברת הרכבות הממלכתית. אבל האבטלה נותרה ברמה של 9%, הצמיחה מקרטעת והמיסוי הכבד גורם לרבים להרגיש שדבר לא השתנה. מקרון נראה שחצן. לפחות מ-30% מהצרפתים יש דחה חיובית עליו, וכמעט 80% מסכימים שהוא "הנשיא של העשירים". הוא סופג ביקורת בשל ניהול נשיאות חשאית בעזרת צוות של נאמנים צעירים, תוך שהוא מחזיק קצר את חברי מפלגתו באסיפה הלאומית.

מקרון הוא הקורבן של חוקה מלוכנית, היוצרת ציפיות בלתי מעשיות ממנהיגי צרפת – מסביר ברמנר. הרעיונות שלו לשנות את צרפת נתמכו בתחילה בידי רבע בלבד מן הבוחרים, אך נצחונו על לה-פן תייג אותו כמושיע. כל הנשיאים – למעט ז'ורז' פומפידו – הציגו את עצמם כחדשנים מאז יצר שארל דה-גול את החוקה הנוכחית ב-1958. צרפת התאכזבה מהם במהירות. זה היה גורלם של פרנסואה מיטראן, ז'אק שיראק, ניקולה סקרוזה ופרנסואה הולנד.

תקופת כהונתו הנוכחית של מקרון תימשך עד 2022 ויש לו מרווח נשימה. הוא נהנה מרוב פרלמנטרי מוצק, בחירתו כמעט וחיסלה את המפלגה הסוציאליסטית ופגעה קשות ברפובליקנים שמימין. מקרון נחוש בדעתו להמשיך ברפורמות, והיעד הבא שלו הוא קיצוץ בגמלאות ובקצבאות. הוא טוען, כי בסופו של דבר יבואו צמיחה וקיצוצי מס שיכניסו יותר כסף לכיסיהם של הצרפתים.

ואולם, מקרון חייב לקצץ את הוצאות המדינה, המהוות 56% מהתוצר – השיעור הגבוה ביותר במדינות המפותחות. המשמעות היא קיצוץ נוסף בשירותים הציבוריים, להם הצרפתים קשורים מאוד. הקיצוצים הללו הם אחד הכוחות המניעים העיקריים מאחורי תנועת "חגורת הבטיחות", הדורשת ש"העשירים" ישלמו יותר תמורת בתי ספר ובתי חולים – וזה אומר: המגזר העסקי, לו מנסה מקרון לסייע.

אם מקרון לא ישיג שיפור מהיר בכלכלה, התוצאה עלולה להיות עלייה בכוחם של הלאומנים והפופוליסטים. בחודש מאי יתקיימו בחירות לפרלמנט האירופי, ומקרון מציג את עצמו כמנהיג האירופי המתייצב מול הגל הלאומני. הכעס עליו עלול לשחק לידיה של לה-פן ולהוביל לנצחונה בעוד חצי שנה; נכון לעכשיו, מפלגתה מובילה על פני זו של מקרון. ידידיו של מקרון אומרים שהוא קלט את המסר ומתכוון לשנות את סגנונו. רמז לענווה יהיה הרבה לנשיא שאמר לפני הבחירות, שצרפת רוצה להימשל בידי "מישהו כמו יופיטר".