שני נושאים יבלטו בכותרות בשנה הקרובה: הבחירות לנשיאות בארה"ב וחולשתה של הכלכלה העולמית. זו תהיה שנה תנודתית, אשר תתאפיין בפוליטיקה בלתי יציבה, כעסנית וקוטבית ובכלכלה בעייתית - צופה העורכת הראשית של אקונומיסט, זאני מינטון-בדאוס, במאמרה ב-"The World in 2020".

לא ידוע מה תהיה השפעת הליך ההדחה של דונלד טראמפ על הבחירות בנובמבר ומי יהיה המועמד הדמוקרטי, אך אין ספק שזו תהיה מערכת בחירות מכוערת עוד יותר מזו של 2016. מיליוני אמריקנים, משני הצדדים, יחושו שהמערכת הדמוקרטית הולכת ונפרמת. בשל יכולתו לנהל מדיניות באמצעות צווים נשיאותיים וציוצים בטוויטר, טראמפ יהיה האמרגן של הקמפיין ויקבע את התנאים והטון בהם יתנהל. הוא ימתג את המועמד הדמוקרטי כסוציאליסט מסוכן, אשר יציף את ארה"ב במהגרים - ולא משנה האם תהיה זו אליזבת וורן השמאלנית או שיהיה זה ג'ו ביידן המתון.

לרוע מזלו של טראמפ, ההתקררות של הכלכלה האמריקנית תעמיד בספק את טענתו לפיה הפך שוב את ארה"ב לגדולה. הצמיחה העולמית הואטה ב-2019, בין היתר בשל נזקי מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין. דווקא ארה"ב עצמה נפגעה פחות, בשל העלאות השכר שאפשרה הרפורמה במס שהעביר טראמפ ב-2017 ובשל האבטלה הנמוכה ביותר מזה 50 שנה. אבל אמון הצרכנים ילך ויפחת השנה, מעריכה מינטון-בדאוס, שכן שוק המניות יתנדנד, הזינוק הפיסקלי ייעלם והאבטלה תתחיל לעלות. ארה"ב לא תיכנס רשמית למיתון, בעיקר משום שהפדרל ריזרב כנראה יוריד שוב את הריבית, אבל מצב הרוח ייעשה יותר ויותר עגמומי כאשר הצמיחה הרצופה הארוכה ביותר בתולדות המדינה תתקרב לקיצה.

האווירה הפוליטית תחמיר עוד יותר את המצב. טראמפ יחפש יעדים למתקפה, כולל הפדרל ריזרב, חברות שיפטרו עובדים והקונגרס. למרבה האירוניה, הזירה הפוליטית מחזיקה את המפתח למסלול ההגיוני לחידוש הצמיחה: סיום מלחמת הסחר עם סין. אלא שטראמפ יצליח לחתום על מיני-עסקה עם הנשיא שי ג'ינפינג, אך רוב הצעדים נגד סין יישארו בתוקפם - משום שהוא אינו יכול להרשות לעצמו שהמועמד הדמוקרטי יתאר אותו כ"חלש מול סין". אם כבר, אזי יגבר עליו הלחץ להיות יותר תקיף מול בייג'ינג, גם על-רקע המהומות בהונג-קונג.

התנודתיות בכלכלה הגדולה ביותר בעולם תגרום לחולשה מחוצה לה. הכלכלה הסינית תאט עוד יותר, למרות שהממשלה המקומית תזרים לה תמריצים - כאשר במקביל יהיה עליה לאזן הזרמות אלו עם אובדן ההכנסות בשל מלחמת הסחר עם ארה"ב.

אירופה תתמודד עם שנה קשה במיוחד. בשל תלותה בביקושים הזרים, במיוחד אלו של סין, גרמניה תתקרב השנה למיתון. הקואליציה של אנגלה מרקל נראית מעורערת מתמיד, מה שימנע ממנה לבצע את הצעד המתבקש: תמריצים פיסקליים שיתמקדו בהשקעות המקומיות. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, ינסה להטביע את חותמו על היבשת, אך יתקשה למצוא תחליף לחור התקציבי שייגרם עקב הפרישה הבריטית מהאיחוד. זה אומר, שעיקר הנטל יהיה על הבנק המרכזי האירופי - המתמודד עם חילופי נגידים ועם ריבית אפסית ממילא. ריבית זו עלולה ליצור איום מצידו של טראמפ בהטלת מכסים על הייבוא מאירופה, בטענה שהיא יוצרת תנאי סחר בלתי הוגנים כלפי ארה"ב.

בנובמבר הבא תתקיים בגלזגו פסגה רבת משתתפים בנושא שינויי האקלים, וייתכן שלקראתה יתחילו מדינות אירופה לחשוב ברצינות להטיל מכסים על פליטת גזי חממה. למרות שמדובר ברעיון הגיוני, הוא עלול להוסיף סיכון לסחר העולמי המעורער ממילא, מזהירה מינטון-בדאוס.

כל המרכיבים הללו יוצרים תמונה של פוליטיקה פרועה וכלכלה חלשה, ויובילו לשינוי משמעותי. בשנים האחרונות נראה היה שהצמיחה העולמית אדישה לתהפוכות הכלכליות; ב-2020 ההפך יהיה הנכון. והתנודתיות לא תוגבל לכלכלה, אלא תתרחב גם לגיאו-פוליטיקה. ארה"ב המתמקדת יותר בעצמה, מאפשרת יותר התנהגות בעייתית ברחבי העולם - כמו זו של טורקיה, אירן וקוריאה הצפונית. כאשר הפוליטיקאים האמריקנים ממוקדים בבחירות, הרפתקנים במקומות אחרים עלולים לנסות את מזלם.

אם זה מה שיקרה, עלולה להיחשף חולשתה של מעצמת-העל, ושאלת תפקידה של ארה"ב בסדר העולמי תעמוד במרכז מערכת הבחירות. הדבר עלול להוביל בתורו למשבר בינלאומי, בו טראמפ ירגיש מחויב להגיב בתקיפות. משבר כזה הוא הדבר האחרון שצריכה הכלכלה העולמית, אבל המצב הפוליטי בארה"ב הופך אותו ליותר אפשרי מאשר כרגיל. התכוננו לנסיעה מטלטלת, מציעה מינטון-בדאוס.